אסיפת הציפורים

הפואמה המיסטית הגדולה של עטאר, שנכתבה במאה השתים עשרה בצפון מזרח איראן, היא אחת מיצירות הספרות הפרסית החשובות ביותר. היא מציגה באופן נפלא ואלגורי את תורת הסופיות שנבעה מהאסלאם – תורה אזוטרית שעניינה חיפוש האמת והאלוהים – ומתארת קבוצה של 30 ציפורים שהחליטו להתאגד ולחפש להן מלך ראוי – סימורג. זמן קצר לאחר ששמעו שלשם כך עליהן לצאת למסע מפרך, הציפורים מבטאות את מורת רוחן בפני מנהיגן הדוכיפת. בראייה חודרת ובצחות לשון, הדוכיפת מרגיע את חששותיהן, ובאמצעות סדרה של משלים מאלפים הוא מדריך אותן בחיפושן אחר אמת רוחנית. על ידי שימוש בתפניות שנונות ומעמיקות, 'אסיפת הציפורים' הופכת אמונה עמוקה לשירה מופלאה. התרגום לאנגלית, שנעשה על ידי אפקאם דארבאנדי ודיק דייויס, מבטא את לשון המקור בפשטות אלגנטית. ההקדמה שכתבו על חיי עטאר משרטטת תרשים של הפואמה וממקמת אותה בהקשר של יצירת מפתח בספרות הפרסית.