
עודד קוטלר, קוטלר עודד
צילום:יוסי צווקר עודד קוטלר הוספה למעקב עודד קוטלר נולד ב–1937. את דרכו בתיאטרון הישראלי החל כבר כנער. בשנת 1953 ייסד וניהל את תיאטרון קלעים של בני נוער, ובו ביים חומרים המתאפיינים ברגישות חברתית, בהם ההצגה אוהל הדוד תום. בצה"ל שירת בלהקת פיקוד המרכז והיה גם מפקד הלהקה. ב–1959 למד בסטודיו של היי קלוס ופיטר פריי ובה בעת החל לשחק בתיאטרון הקאמרי בהצגה הלילה השנים–עשר. בהמשך השתלם בלימודי תיאטרון בניו יורק וב–1965 הקים את קבוצת התיאטרון במת השחקנים, שבמסגרתה פעל כמנהל אומנותי, כבימאי וכשחקן. ב–1970 הצטרף לתיאטרון חיפה, ושמונה שנים היה מנהל אומנותי ולאחר מכן גם המנהל הכללי. ב–1977 הקים את מחלקת הדרמה בטלוויזיה הישראלית ובהמשך יזם את הקמתו של הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו והיה יושב ראש ההנהלה ומנהלו האומנותי. ב–1980 ייסד את המרכז התיאטרוני נווה צדק וחמש שנים היה מנהלו. ב–1985 הוזמן לנהל את פסטיבל ישראל בירושלים. בתום חמש שנים שב לנהל את תיאטרון חיפה. הוא יזם את תיאטרון המעבדה, ששימש במה ניסיונית לעידוד יוצרים לפעול בירושלים. שנים אחדות היה מנהל אומנותי וממלא מקום המנהל הכללי של תיאטרון אנסמבל הרצליה. עבודתו זיכתה אותו בפרסים רבים. ב–1967 זכה בפרס דקל הזהב כשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן על תפקידו בסרט שלושה ימים וילד. חמש פעמים זכה בפרס כינור דוד על משחק ובימוי. כמו כן זכה בפרס המועצה לתרבות ולאומנות על בימוי ההצגה סיפור אוריה, בתואר אביר האומניות והספרות בצרפת, בפרס יושב ראש הכנסת על הקמת המרכז התיאטרוני של נווה צדק, בפרס רוזנבלום לאומנויות הבימה, בפרס מאיר מרגלית על מפעל חיים ועל תרומתו לתיאטרון, בפרס מפעל חיים במסגרת פרס התיאטרון ובפרס מפעל חיים של אמ"י. דייב סגל הוא איש מיוחד. רומנטיקן-ציניקן, רגיש-אדיש, חי את הרגע וחושב מחוץ לרגע; איש של סתירות מן הדור הישן, אדריכל שאפתן ושבע של בתים משותפים פשוטים והיכלי תרבות בנאליים, נשוי + 2, שנקלע בעל כורחו למשבר גיל החמישים. מעשה חגיגי וקפריזי שעשה מבריח אותו אל ארצות הברית. ההרפתקנות הרדומה שלו, וחשבון הנפש הרדום גם הוא, מתעוררים במלוא עוצמתם ומתלכדים לכדי פצצת זמן מתקתקת. לאן יובילו אותו השבילים? ובאיזו דרך יבחר? השחקן, הבמאי ויוצר התיאטרון עודד קוטלר בוחר לראשונה בדרך המילים לבדן, ומתגלה גם כאן כנוכחות דוקרנית וחיה. כמי שהלך בגדולות ובין מרחבים שונים, מכיר קוטלר היטב את החומר האנושי הפריבילגי שאותו הוא מפרק לעינינו בפיכחון מסחרר ובאירוניה שאינה נעדרת חמלה. במובנים רבים, בדיוניים, משועשעים ומשועשעים פחות, יצר כאן קוטלר את בן דמותו שלו, את אי הנחת שהפעילה תמיד את יצירתו ולא הניחה לו לקפוא על שמריו. דייב, שקפא על שמריו במשך שנים, הופך ל"משוטט": מי שמולך מתוך תשוקה ומונע מכוח היופי בחיפוש מתמיד, מייסר ופתטי לפרקים, אחר המקום שבו אהבה, יצר ואינטלקט הופכים לאחד. התחנות המרתקות והסותרות של מסעו, מזונה מקומית ועד אהבת נעורים גוועת, מפוררות בהדרגה את המסכה שדבקה לפניו במשך השנים ומקרבות אותו, צעד ועוד צעד, אל גאולת התהום. עודד קוטלר גילם שלל תפקידים במחזות קלאסיים, מודרניים ומקוריים, וביים הצגות רבות. עסק בעשייה טלוויזיונית וקולנועית, ולאחרונה גם במחזאות. ייסד את המרכז התיאטרוני נווה צדק ואת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. ניהל מוסדות תיאטרון וזכה בפרסים רבים, בהם פרס א.מ.ת (2017) עבור מכלול עבודותיו ותרומתו לתיאטרון הישראלי. ספרו הבידיוגרפי ימים רבים לא יכסו (2017) ראה אור בהוצאת עם עובד. צילום:יוסי צווקר עודד קוטלר הוספה למעקב עודד קוטלר נולד ב–1937. את דרכו בתיאטרון הישראלי החל כבר כנער. בשנת 1953 ייסד וניהל את תיאטרון קלעים של בני נוער, ובו ביים חומרים המתאפיינים ברגישות חברתית, בהם ההצגה אוהל הדוד תום. בצה"ל שירת בלהקת פיקוד המרכז והיה גם מפקד הלהקה. ב–1959 למד בסטודיו של היי קלוס ופיטר פריי ובה בעת החל לשחק בתיאטרון הקאמרי בהצגה הלילה השנים–עשר. בהמשך השתלם בלימודי תיאטרון בניו יורק וב–1965 הקים את קבוצת התיאטרון במת השחקנים, שבמסגרתה פעל כמנהל אומנותי, כבימאי וכשחקן. ב–1970 הצטרף לתיאטרון חיפה, ושמונה שנים היה מנהל אומנותי ולאחר מכן גם המנהל הכללי. ב–1977 הקים את מחלקת הדרמה בטלוויזיה הישראלית ובהמשך יזם את הקמתו של הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו והיה יושב ראש ההנהלה ומנהלו האומנותי. ב–1980 ייסד את המרכז התיאטרוני נווה צדק וחמש שנים היה מנהלו. ב–1985 הוזמן לנהל את פסטיבל ישראל בירושלים. בתום חמש שנים שב לנהל את תיאטרון חיפה. הוא יזם את תיאטרון המעבדה, ששימש במה ניסיונית לעידוד יוצרים לפעול בירושלים. שנים אחדות היה מנהל אומנותי וממלא מקום המנהל הכללי של תיאטרון אנסמבל הרצליה. עבודתו זיכתה אותו בפרסים רבים. ב–1967 זכה בפרס דקל הזהב כשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן על תפקידו בסרט שלושה ימים וילד. חמש פעמים זכה בפרס כינור דוד על משחק ובימוי. כמו כן זכה בפרס המועצה לתרבות ולאומנות על בימוי ההצגה סיפור אוריה, בתואר אביר האומניות והספרות בצרפת, בפרס יושב ראש הכנסת על הקמת המרכז התיאטרוני של נווה צדק, בפרס רוזנבלום לאומנויות הבימה, בפרס מאיר מרגלית על מפעל חיים ועל תרומתו לתיאטרון, בפרס מפעל חיים במסגרת פרס התיאטרון ובפרס מפעל חיים של אמ"י. ראיון עם הסופר
זמינות
זמין לרכישה/השאלה ב-3 מקומות
נושאים
שנת הוצאה
2020
מספר עמודים
200
היה הראשון לכתוב ביקורת
ספרים דומים