מי נתן את ההוראה : "העסק הביש" פרשת לבון והתפטרות בן-גוריון

ולחפש חומר בארכיונים ובגנזים מסווגים ולעיין בכל המסמכים הכמוסים ביותר הנוגעים לפרשה. קיבלתי על עצמי חובת סודות מוחלטת וקיימתי אותה הלכה למעשה עד שניתנו לי כל ההיתרים לפרסום הספר. אפילו העובדה שאני עוסק בנושא "הפרשה" נשמרה אז בסוד גמור ולא פורסמה עד לאחר שהשלמתי את עבודתי כעבור שנתיים.

הספר שהוגש לממשלה בשנת 1964 על-ידי דוד בן-גוריון מתפרסם עתה לאחר עריכה מעטה ובתוספת פרקים אחדים המתחייבים ממבט לאחור בשנת 1979 על "פרשת לבון".

בתוך פרקי הספר שילבתי במקומות המתאימים את "הסיפור על הסיפור" של שלבי החקירה, הכתיבה והעריכה של ספר זה.

"יש בזה משום טרגדיה לא מועטה, שלא רק העניין הוא עסק ביש, אלא שגם הטיפול בו היה ביש מול מתחילתו ועד סופו. סיבוכיו והסתבכויותיו עוברים כל דמיון אנושי. אי המחזאי שהיה מצליח לסבך את העלילה יותר משהסתבכה בחיים ?" - כך שאל היועץ המשפטי לממשלה משה בן-זאב בחוות הדעת על פנייתו של דוד בן-גוריון בנובמבר 1964.

אני משוכנע שתיאור הפרשה בספר זה הוא נכון ואמיתי; הוא מבוסס על העדויות הרבות והמפורטות שניתנו בשעתו, סמוך ככל האפשר לזמן המעשה, על המסמכים שהוגשו לגורמים שחקרו את "הפרשה" ועל המסמכים הנעלמים שנמצאו במהלך חקירתי.

לצערי יש בספר תיאורים שאינם מחמיאים לגיבורי הפרשה. הם לא נועדו לנגח, אלא למסור נאמנה את סיפור המעשה ואת נפתוליהם של המעורבים בו.

האחריתה המלאה למה שכתוב בספר מוטלת, כמובן, רק עלי, אבל אני רואה חובה להזכיר בתודה את תרומתם של שלושה מתוך המעטים, שהיו שותפים לסוד העניין באותן שנים רחוקות, מאמצע שנת 1961 עד אמצע שנת 1963.

הנטל העיקרי נפל על מזכירו הצבאי של דוד בן-גוריון, אלוף חיים בן-דוד ז"ל (חב"ד). הוא שצור וטרח בחיפוש ובמציאתם של מסמכים שנעלמו מעיני החוקרים בפרשה ואף בזימונם של עדים שהיה בידם להוסיף פרטים ולאמת פרטים ישנים בעלי חשיבות מיוחדת.

לצערי הרב הגעתי למסקנה שחב"ד טעה, בתום לב, בחקירה הראשונה והגורלית שהוא ערך מטעם בן-גוריון בתחילת "הפרשה". כך כתבתי, כמובן. כשקרא חב"ד את כתב היד לפני הגשתו לבן-גוריון, הוא לא ניסה להשפיע במאומה לא על עצם המסקנה ולא על ניסוחה. סבר וקיבל, ביושר לב, שהיה כה אופייני לו.

יצחק נבון, עתה נשיא המדינה ואז יד ימינו של דוד בן-גוריון, היה מליץ יושר לי ולעבודתי ומעניק אשראי של אמון שהיה דרוש עוד במהלך החקירה.

אם יש בספר תרומה לתיקון העוול שנעשה לבן-גוריון ב"פרשת לבון" הרי מגיעה התודה לחיים — יועץ חכם ואחראי לכל שרי הביטחון בישראל מאז ועד היום — שבלי הצידוד והסיוע שנתן לי בכל שלבי עבודתי ספק אם הייתי מצליח להשלימה.

המעורבות האישית העמוקה ב"פרשת לבון" לצד דוד בן-גוריון לא היתה קלה. לא היתה זאת אז דרך של הצלחות וניצחונות. את עבודתי עשיתי לבד, והיא היתה רצופה תלאות ואכזבות לא מעטות. במצבים כאלה אדם שואב כוח מחינוכו בבית הוריו וגם להם אני חייב תודה ובעיקר לאבי - יהודה אידלשטיין, עתונאי ומורה, חלוץ בהוראת עברית בגולת הונגריה ומחבר ספר להוראתה לפני כ-60 שנה בשם "בארץ האבות והבנים" — שממנו למדתי את אומנותי. ולבסוף, תודה לרעייתי עליזה — עוזרת ביקורתית ומועילה בהתקנת הספר לדפוס.

ירושלים, סיון תשל"ט, יוני 1979 חגי אשד