זיכרון ילדות על-ידי פיירו דלה פרנצ'סקה

מסה זו מתבוננת ביצירת אמנות אחת ויחידה. זהו ציור הקיר הידוע בשם המדונה של ההריון והלידה, שעשה פיירו דלה פרנצ'סקה - רב-אמן, מתמטיקאי ותאורטיקן גדול - בכנסיית בית הקברות במונטרקי, הכפר בפאתי אומבריה שם נולדה אמו.

הספר הנדיב, הוירטואוזי, האירוני-מתעתע הזה, אוצר את כל הגותו של איבר דאמיש, מבכירי שיח האמנות בעולם כיום. כדי שיוכל להתממש היה צורך שיקדמו לו מפעלים אינטלקטואליים בכירים: ובעיקר תאוריה על אודות הענן (1972), מוצא הפרספקטיבה (1987) ומשפט פאריס (1992). כמותם, גם לִבתו של הספר שלפנינו היא הטענה שעורמות הציור מחוללות דעת בדבר מה שיכול או לא יכול להיות מוראה או מוגד. וכמותם, גם הוא חוקר איך ציור חושב, ומה יכולת תובנות פסיכואנליטיות לתת לידע של תולדות האמנות. אבל כאן מתעצם השדה הזה ביתר שאת, היות שעל הפרק עומדת שאלת משמעותו האפשרית של דימוי דתי צופה שאינו מאמין. שכן, כפי שאומר דאמיש, בתמונתו זו של פיירו עורמות הציור מעוגנות לא רק בתאולוגיה ודבקות נוצרית, אלא הן מעירות אקט סובייקט את "בית הלב בדבר הקשר הסתום שעשוי הדימוי הזה לקיים עם השכבות היותר קדומות במבנה הנפש שלו עצמו". וכך, לעומקו של דבר, מסה זו בוחנת את תנאי השיח הראוי ליצירה כה חידתית וכה מזוככת, שנעשית כאן דגם למעשה האמנות בכלל.

לאה דובב היא פילוסופית והיסטוריונית של אמנות. תרגומה מלווה את ספרו של דאמיש בהערות המשקפות דיאלוג הולך ונמשך עם המחבר. באחרית הדבר שהוסיפה לספר זה היא מעיינת בו על רקע גישות חדשות במחקר הרנסנס: ובייחוד - מבחינת זיקתו לחיבורו הגדול של דאמיש, מוצא הפרספקטיבה, שעקרונותיו מוצגים כאן בהרחבה.

על הכריכה:

Piero della Francesca, La Madonna del Parto (1467?), Monterchi