"בעצם ילדותי יחידי הוצגתי..." : היעדר נוכחות הורית בקרב מתבגר וזיקתו לעיצוב דמותו בספרות העברית

המחקר הנוכחי של ד"ר עופרה מצוב־כהן, העוסק בהיעדר נוכחות הורית בקרב מתבגר וזיקתו לעיצוב דמות המתבגר בספרות העברית, הוא המשך מתבקש למחקרה הקודם, שהתחקה אחר מפגש התרבויות בעולמם של מתבגרים והשפעתו על עיצוב דרכם ותובנותיהם.לנוכחות ההורית במרחב המשפחתי במאה העשרים ואחת אופני ביטוי מגוונים וכל נרטיב ספרותי מייצר ביטוי שונה ובעל ייחוד משלו. למשפחה ולעומדים בראשה יש חלק מכונן בעיצוב השקפותיו של המתבגר, ומעניין לבחון את התמורות החלות בעיצוב הנושא בספרות החדשה, לאור ההתפתחות המהירה מתחילת המאה העשרים, המאפשרת חלופות שונות לתא המשפחתי המסורתי.המחקר אינו מציע עמדה מגובשת ואחידה באשר לנוכחות ההורית בחיי המתבגר, ועם זאת הוא מצביע על מגמה ברורה ביצירות שנבחרו לדיון: התא המשפחתי הקלאסי עדיין מתקיים בין כל התאים המשפחתיים האלטרנטיביים. כמיהה של ילד לנוכחות פעילה של הוריו בקרבתו שרירה וקיימת.היצירות הנדונות במחקר זה הן יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן; האיש היושב ליד מכונת הכתיבה, שני מסלולים מלפני ומאחורי הבית, מלכות ערפילי, מפרשיות, מאת נורית זרחי; "אמריקה", מאת סביון ליברכט; הביתה מאת אסף ענברי; דור המדבר מאת רנה ליטוין; היינו העתיד מאת יעל נאמן; המקום שבו הכול מתחיל מאת אורציון ברתנא; כלה מאת אורה אחימאיר.היא חוקרת ספרות ויוצרת, מרצה מן המניין לספרות באוניברסיטת אריאל, מחברת הרומן (גוונים, 2012) וספר העיון (רסלינג, 2013).