מסעותי עם פנקס

נחום ברנע הוספה למעקב נחום ברנע (נולד ב-1944), עיתונאי, פובליציסט ובעל טור ("טוראי" בלשונו) ב"דבר" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת תשס"ז. נחום ברנע החל את דרכו בעיתונות בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון", לאחר מכן כתב בעיתון "במחנה", ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 1967-1982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון. בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר". בשנת 1982 ייסד וערך את השבועון "כותרת ראשית", שהצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית וכן בשורה של כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין. מאז 1989 נחום ברנע הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות" ומאמריו שם זוכים להדים רבים. בין השאר הוא נחשב לזה שהבחין כי בדיון בין שמעון פרס לבנימין נתניהו בבחירות 1996 היתרון היה ("ניצח") בידי נתניהו. למרות שאהדתו האישית הייתה נתונה לפרס, פרסם בעמוד הראשון של עיתונו כי נתניהו ניצח, והסביר אחר כך, כי "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד". נחום ברנע הוא חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1981‏. על-פי סקר שנערך בשנת 1998 נבחר להיות העיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה. ברנע הוא חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ז. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים". וכן "ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש"‏.‏‏ דוגמה לכך ניתנה במלחמת לבנון השנייה‏, כאשר יצא עם חיילי חטיבתאלכסנדרוניבמשימה קרבית אל מעבר לגבול.‏‏‏ ב-29 במרץ 2007 קיבל את אות נשיא אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על "הישגיו ותרומתו הייחודית למקצוע העיתונות בישראל". ב-2008 קיבל את פרס קוטולי באיטליה.

מסעותי עם פנקס הוא מבחר של טורים, מאמרים וראיונות שכתב בכיר עיתונאי ישראל נחום ברנע בשלושת העשורים האחרונים. מיום שהחל את כתיבתו העיתונאית (באמצע שנות ה-60), לא חדל לכתת את רגליו לשטח, אל זירת האירוע, כדי להפיק תובנה מעמיקה, חדה ותמציתית ולהגיש אותה לאדונו היחיד - הקורא.

חמוש בפנקס (קוהינור) ועט (פרקר כדורי), משרטט ברנע מדי שבוע באותו להט פנימי את פניה של החברה הישראלית, מנהיגיה ומנהגיה, חלומותיה ואכזבותיה. כולם היו מסוקריו: בן גוריון וגולדה, דיין ובגין, רבין, שמיר ופרס, שרון וברק, נתניהו ואולמרט, לצד המון רב של נבחרים, מודחים, נושאי משרות, נושאי קלון, תקיפים ועלובים, רודפי שררה וענווי עולם.

בשנת 1981 זכה בפרס סוקולוב וירון לונדון כתב עליו: "מכל עמיתיו בעיתונות, רק הוא, ברנע, ברא נוסח כתיבה חדש".

בשנת 2007 זכה בפרס ישראל וחבר השופטים - מוטי קירשנבאום, אילנה דיין ופרופ' דב שנער - כתב בנימוקיו להענקת הפרס: "על הליווי המופלא שהוא מעניק לנו שנים ברשימותיו, על כתיבתו השנונה, על ההומר והעוקצנות, על הביקורת והחמלה, על האומץ והכישרון ועל המופת שהוא משמש לעוסקים בעיתנוות. על כל אלה אנו מוצאים אותו ראוי לפרס ישראל בתחום התקשורת".

תומס פרידמן, הבולט בין כותבי הטורים בעיתונות האמריקנית, אמר עליו: "מידי בוקר הוא יוצא להיאבק בעולם, ללמוד משהו חדש, ואז לחלוק עם קוראיו את מה שלמד. ברנע מייצג את הטוב שבעיתונות הישראלית והבינלאומית. זה נפלא שהוא ישמש מודל לחיקוי".

על כל אלה ניתנת לקורא הישראלי אפשרות לעיין מחדש בכתבי ברנע מימי ממשלת בגין ועד לימי ממשלת אולמרט. לא בטוח שתמיד יהיה נעים להיזכר, בטוח שתמיד יהיה מרתק.

נחום ברנע, יליד פתח תקווה, 1944, היה בעל טור ב"דבר" וב"דבר השבוע" (1967-1982), יסד וערך את השבועון "כותרת ראשית" (1982-1988) ומאז 1989 הוא הטוראי הבכיר של "ידיעות אחרונות". על פי סקר שנערך בשנת 1998, נבחר להיות "העיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה".

ספריו הקודמים: "יורים ובוכים" (1981) ו"ימי נתניהו" (1999), שניהם בהוצאת "זמורה-ביתן".

נחום ברנע הוספה למעקב נחום ברנע (נולד ב-1944), עיתונאי, פובליציסט ובעל טור ("טוראי" בלשונו) ב"דבר" ואחר כך ב"ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת תשס"ז. נחום ברנע החל את דרכו בעיתונות בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון", לאחר מכן כתב בעיתון "במחנה", ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 1967-1982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון. בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר". בשנת 1982 ייסד וערך את השבועון "כותרת ראשית", שהצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית וכן בשורה של כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין. מאז 1989 נחום ברנע הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות" ומאמריו שם זוכים להדים רבים. בין השאר הוא נחשב לזה שהבחין כי בדיון בין שמעון פרס לבנימין נתניהו בבחירות 1996 היתרון היה ("ניצח") בידי נתניהו. למרות שאהדתו האישית הייתה נתונה לפרס, פרסם בעמוד הראשון של עיתונו כי נתניהו ניצח, והסביר אחר כך, כי "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד". נחום ברנע הוא חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1981‏. על-פי סקר שנערך בשנת 1998 נבחר להיות העיתונאי המשפיע ביותר ב-50 שנות המדינה. ברנע הוא חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשס"ז. בין נימוקי חבר השופטים למתן הפרס: "נחום ברנע הוא עיתונאי שכמעט כל כתב צעיר נושא אליו עיניים". וכן "ברנע מקפיד תמיד 'להיות שם', קרוב למאורעות, גם במוקדים של סערה חברתית, גם במלחמות ובימים של פיגועים, גם כשנוכחותו כרוכה בסכנת חיים ממש"‏.‏‏ דוגמה לכך ניתנה במלחמת לבנון השנייה‏, כאשר יצא עם חיילי חטיבתאלכסנדרוניבמשימה קרבית אל מעבר לגבול.‏‏‏ ב-29 במרץ 2007 קיבל את אות נשיא אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על "הישגיו ותרומתו הייחודית למקצוע העיתונות בישראל". ב-2008 קיבל את פרס קוטולי באיטליה.