
זמין ב-3 מקומות
יוספזאי מלאלה, למב כריסטינה, מלאלה יוספזאי, מלאלה יוספזאי
מלאלה יוספזאי הוספה למעקב מלאלה יוספזאי (בפשטו: ملاله یوسفزۍ, תעתיק מדויק: מלאלה יוספזיי; נולדה ב-12 ביולי 1997) היא תלמידת בית ספר מהעיר מינגורה ממחוז סוואט, ח'ייבר פח'טונח'ווה, פקיסטן. היא ידועה בזכות פעילותה למען זכויות נשים בעמק סוואט, שם אסרו אנשי ארגון הטאליבן, לעתים, על נשים ללמוד בבתי ספר. ב-2013 הוענק ליוספזאי פרס סחרוב לחופש המחשבה, ובשנת 2014הוכרזה ככלת פרס נובל לשלום. יוספזאי היא האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס מעולם. בתחילת 2009, בהיותה בת 11, התפרסמה יוספזאי בזכות בלוג שכתבה עבור רשת השידור BBC בו היא מתארת את חייה תחת שלטון הטאליבן, נסיונותיהם להשתלט על העמק ודעותיה אודות חינוך לנערות[5]. בקיץ שלאחר מכן ערךהניו יורק טיימס סרטון תיעודי על חייה עת השתלט הטאליבן על האזור, השתלטות שהגיעה לשיאה בקרב השני של סוואט. יוספזאי החלה להיות מוכרת ונתנה ראיונות בטלוויזיה וכתבי עת. היא הייתה מועמדת לפרס השלום הבינלאומי לילדים וזכתה בפרס השלום הלאומי לנוער, שנקרא מאוחר יותר על שמה. ב--9 באוקטובר 2012 נורתה יוספזאי על ידי איש טאליבן חמוש עת חזרה לביתה באוטובוס מבית הספר כדור אחד פגע בראשה, בצווארה ובכתפה. במהלך הימים הראשונים לאחר הפגיעה היא הייתה מחוסרת הכרה ובמצב קשה. ב-15 באוקטובר הוטסה לבריטניה להמשך הטיפול. היא החלימה במהירות ושבה לפעילות. קבוצה של 50 אנשי דת מוסלמים פרסמה פתווהנגד המתנקשים בחייה של יוספזאי.
"ארץ המוצא שלי נבראה בחצות הליל. כשהייתי על סף המוות היה חצות היום".
כשהטאליבאן השתלטו על עמק סוואט בפקיסטאן, רק ילדה אחת פצתה פה. מלאלה יוספזאי סירבה לשתוק ולחמה על זכותה לחינוך.
ביום שלישי, 9 באוקטובר 2012 ,כשהיתה בת 15 ,היא כמעט שילמה את המחיר האולטימטיבי. היא נורתה בראשה על ידי הטאליבאן בשעה שחזרה בהסעה מבית הספר, ורק מעטים סברו שתינצל.
במקום זאת, החלמתה באורח נס של מלאלה הובילה אותה למסע יוצא דופן מעמק מרוחק בצפון פקיסטאן לניו יורק הגדולה. בגיל 16 היא הפכה לסמל עולמי למחאה שקטה והמועמדת הצעירה ביותר אי-פעם לפרס נובל לשלום.
אני מלאלה הוא סיפור יוצא דופן על משפחה שנעקרה על ידי הטרוריזם העולמי, על מאבק למען זכויות להשכלת בנות, על אבא דוגל בחינוך אשר עודד את בתו לכתוב ולפקוד את בית הספר, ועל הורים אמיצים שיש בלבם אהבה עזה לבתם בחברה שמאדירה בנים.
אני מלאלה יגרום לכם להאמין בכוחו של אדם אחד לחולל שינוי בעולם.
מלאלה יוספאזי הגיעה לתודעת הציבור בגיל 11 כאשר כתבה לבי.בי.סי אוּרדו על חייה בשלטון הטאליבאן בשם העט גוּל מקאי. לעתים קרובות היא דיברה על המאבק שניהלה משפחתה למען זכויות לחינוך בנות בקהילה שלה.
באוקטובר 2012 נורתה מלאלה בראשה על ידי הטאליבאן שעה שחזרה בהסעה מבית הספר. בדרך נס היא ניצלה ומאז ממשיכה את מסעה למען החינוך.
כהכרה באומץ שגילתה זכתה מלאלה ב – 2011 בפרס השלום הלאומי של פקיסטאן והיתה מועמדת לפרס השלום הבינלאומי לילדים באותה שנה. היא האדם הצעיר ביותר אי–פעם שהיה מועמד לפרס נובל לשלום, היתה אחת מארבעה מתמודדים לאיש השנה של כתב העת "טיים" וזכתה בכמה פרסים נוספים.
מלאלה ממשיכה ללחום למען גישה עולמית לחינוך באמצעות "קרן מלאלה", ארגון ללא מטרות רווח שמשקיע בתוכניות למען הקהילה ותומך בשואפים לחינוך בכל רחבי העולם.
מלאלה יוספזאי הוספה למעקב מלאלה יוספזאי (בפשטו: ملاله یوسفزۍ, תעתיק מדויק: מלאלה יוספזיי; נולדה ב-12 ביולי 1997) היא תלמידת בית ספר מהעיר מינגורה ממחוז סוואט, ח'ייבר פח'טונח'ווה, פקיסטן. היא ידועה בזכות פעילותה למען זכויות נשים בעמק סוואט, שם אסרו אנשי ארגון הטאליבן, לעתים, על נשים ללמוד בבתי ספר. ב-2013 הוענק ליוספזאי פרס סחרוב לחופש המחשבה, ובשנת 2014הוכרזה ככלת פרס נובל לשלום. יוספזאי היא האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס מעולם. בתחילת 2009, בהיותה בת 11, התפרסמה יוספזאי בזכות בלוג שכתבה עבור רשת השידור BBC בו היא מתארת את חייה תחת שלטון הטאליבן, נסיונותיהם להשתלט על העמק ודעותיה אודות חינוך לנערות[5]. בקיץ שלאחר מכן ערךהניו יורק טיימס סרטון תיעודי על חייה עת השתלט הטאליבן על האזור, השתלטות שהגיעה לשיאה בקרב השני של סוואט. יוספזאי החלה להיות מוכרת ונתנה ראיונות בטלוויזיה וכתבי עת. היא הייתה מועמדת לפרס השלום הבינלאומי לילדים וזכתה בפרס השלום הלאומי לנוער, שנקרא מאוחר יותר על שמה. ב--9 באוקטובר 2012 נורתה יוספזאי על ידי איש טאליבן חמוש עת חזרה לביתה באוטובוס מבית הספר כדור אחד פגע בראשה, בצווארה ובכתפה. במהלך הימים הראשונים לאחר הפגיעה היא הייתה מחוסרת הכרה ובמצב קשה. ב-15 באוקטובר הוטסה לבריטניה להמשך הטיפול. היא החלימה במהירות ושבה לפעילות. קבוצה של 50 אנשי דת מוסלמים פרסמה פתווהנגד המתנקשים בחייה של יוספזאי.
זמינות
זמין לרכישה/השאלה ב-3 מקומות
נושאים
שנת הוצאה
2014
מספר עמודים
304
היה הראשון לכתוב ביקורת
ספרים דומים