הסיפור של דיווה ופשפש

דִּיוָה, כַּלְבָּה קְטַנְטֹנֶת אַךְ אַמִּיצָה, וּפִשְׁפֵּשׁ, חָתוּל סַקְרָן שֶׁנֵּחָן בְּחָכְמַת רְחוֹב, מְפַתְּחִים חֲבֵרוּת מַפְתִּיעָה בְּסִפּוּר יְפֵהפֶה הָעוֹסֵק בְּתַגְלִיּוֹת מֵחַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם.

מֵאָז שֶׁדִּיוָה זוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ, הִיא גָּרָה בִּשְׂדֵרַת לֶה פְּלֵיי 11 שֶׁבְּפָּרִיז, צָרְפַת. גַּם פִּשְׁפֵּשׁ גָּר בְּפָּרִיז, צָרְפַת — אֲבָל לֹא בִּכְתֹבֶת קְבוּעָה. יוֹם אֶחָד, בְּמַהֲלַךְ שִׁיטוּטָיו שֶׁל פִּשְׁפֵּשׁ, הוּא עָבַר עַל פְּנֵי חֲצַר בֵּיתָהּ שֶׁל דִּיוָה, וּמֵאָז הִשְׁתַּנּוּ חַיֵּיהֶם לָעַד. יַחַד חוֹקְרִים דִּיוָה וּפִשְׁפֵּשׁ אֶת עוֹלְמוֹתֵיהֶם הַשּׁוֹנִים, וְחוֹלְקִים אוֹתָם זֶה עִם זֶה כְּפִי שֶׁרַק חַבְרֵי אֱמֶת יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת.

מוֹ וִילֶמְס, סוֹפֵר וּמְאַיֵּר שֶׁהִגִּיעַ לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בִּרְשִׁימַת רַבֵּי־הַמֶּכֶר שֶׁל הַנְּיוּ יוֹרְק טַיימְס, זָכָה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּמֶדַלְיַת קַלְדֶקוֹט. הַסִּדְרָה עֲטוּרַת הַשְּׁבָחִים שֶׁכָּתַב וְאִיֵּר, "גֶ'רַלְד ופִּּיגִי" ("הֶחָבֵר שֶׁלִּי עָצוּב" וַ"אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ סֵפֶר" פֻּרְסְמוּ בְּעִבְרִית בְּטַל־מַאי), זָכְתָה בִּשְׁנֵי פְּרָסֵי תֵאוֹדוֹר סוּס גַּייזֶל לְהוּמוֹר וּבַחֲמִשָּׁה צִיּוּנִים לְשֶׁבַח.

טוֹנִי דִּיטֶרְלִיצִי, סוֹפֵר וּמְאַיֵּר שֶׁהִגִּיעַ גַּם הוּא לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בִּרְשִׁימַת רַבֵּי־הַמֶּכֶר שֶׁל הַנְּיוּ יוֹרְק טַיימְס, יָצַר אֶת הַסִּדְרָה הַמַּצְלִיחָה "עֲלִילוֹת סְפַּיידֶרְוִויק" שֶׁעֻבְּדָה לְסֶרֶט קוֹלְנוֹעַ. הוּא זָכָה בְּמֶדַלְיַת קַלְדֶקוֹט עַל אִיּוּר הַסּפֵרֶ הָעַכָּבִישׁ וְהַזְּבוּב.