Saudade

פרננדו פסואה הוספה למעקב פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (בפורטוגזית: Fernando António Nogueira de Seabra Pessoa‏; 13 ביוני 1888 - 30 בנובמבר 1935), סופר ומשורר, נחשב לגדול המשוררים המודרניים של פורטוגל. ב-1935 ראה אור ספר שיריו הראשון של פסואה בשפה הפורטוגלית, "מסר". נוסף לכך, הוא פרסם ארבעה כרכים של שירה אנגלית וכמה מאות שירים וקטעי פרוזה בכתבי עת ספרותיים. פועלו הספרותי של פסואה קנה לו הערכה בקרב החוגים הספרותיים בפורטוגל עוד בימי חייו, אולם רק לאחר שהלך לעולמו התבררה מידת גדולתו וחשיבותו. לאחר מותו התגלו בביתו למעלה מ-25 אלף דפים כתובים בכתב ידו, שכללו קטעי שירה, הגות, מחזות, טקסטים מיסטיים ורומנים. מפעל התרגום וההוצאה לאור של כתביו טרם הושלם. פסואה חיבר את כתביו תחת מספר רב של שמות עט, 70 לכל הפחות. אולם בניגוד לשמות עט רגילים, אלה ששימשו את פסואה היו דמויות מפותחות, בעלות ביוגרפיה, אישיות וסגנון כתיבה משל עצמן. חלקן אף קיימו ביניהן מערכות יחסים מורכבות וביקרו זו את יצירתה של זו. דמויות אלה, שהיו כולן פרי-רוחו של פסואה עצמו, כונו בפיו הטרונימים. שלושת ההטרונימים המרכזיים של פסואה היו אלברטו קאיירו, ריקארדו רייש ואָלְוַורוּ דה קמפוש. שלושה סופרים פורטוגלים מכוננים, אולי הגדולים ביותר במאה העשרים, שבים ונפגשים בספר אחד. יצירותיהם משמיעות באזני הקורא העברי מלה שככל שהיא חיונית בשפתם, אינה ניתנת לתרגום: SAUDADE. מעין עצב מתוק, שמחה מלנכולית, אושר נוסטלגי או כמיהה בלתי אמצעית לדבר-מה בלתי ניתן לתפישה: זמן, אהבה, ארץ לא נודעת. רגש עמום וחודרני, נימה המבטאת את תמציתה של אומה, הדי.אן.איי שלה, מבנה נפשי ומנטלי ׳מלוח׳ של אלו היושבים בסוף מערב, מתבוננים אל מעבר למים ולאופק. חלופת מכתבי אהבה בין פרננדו פסואה לאהובתו היחידה, אופליה קיירוש, והצהרת אהבה הניתנת מפי ההטרונימית-אשה היחידה שלו, נערה גיבנת, למסגר מקומי; סיפור אהבה חצרני ואסור של מאהב מיוסר, מאת אסה דה קירוש; ומעשה-אהבה נפתל של פקיד מסור, מר וייגה, ששיברון-הלב שלו מוביל אותו למקומות בלתי צפויים, מאת אנטוניו פטריסיו. כל אלה לכודים בספר אחד, שניגונו מסמן מפתח לשירי הפאדו המתנגנים בטברנות הליסבואניות, מעל קערת שבלולים ולצד כוסיות אגווארדנטה. ספר המהווה תזכורת לכך שמיטב הספרות העולמית עוד ממתינה להתרגם לעברית. איזה כיף! אילו מטעמים. "אנטוניו פטריסיו כתב את אחד מקבצי הסיפורים המושלמים ביותר בתולדות הספרות הפורטוגלית." פרננדו פסואה "דה קיירוש הוא הרבה יותר גדול ממורי היקר, גוסטב פלובר." אמיל זולא "למשוררים כמו פסואה אין ביוגרפיה: יצירתו עצמה היא הביוגרפיה שלו." אוקטביו פאס פרננדו פסואה הוספה למעקב פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (בפורטוגזית: Fernando António Nogueira de Seabra Pessoa‏; 13 ביוני 1888 - 30 בנובמבר 1935), סופר ומשורר, נחשב לגדול המשוררים המודרניים של פורטוגל. ב-1935 ראה אור ספר שיריו הראשון של פסואה בשפה הפורטוגלית, "מסר". נוסף לכך, הוא פרסם ארבעה כרכים של שירה אנגלית וכמה מאות שירים וקטעי פרוזה בכתבי עת ספרותיים. פועלו הספרותי של פסואה קנה לו הערכה בקרב החוגים הספרותיים בפורטוגל עוד בימי חייו, אולם רק לאחר שהלך לעולמו התבררה מידת גדולתו וחשיבותו. לאחר מותו התגלו בביתו למעלה מ-25 אלף דפים כתובים בכתב ידו, שכללו קטעי שירה, הגות, מחזות, טקסטים מיסטיים ורומנים. מפעל התרגום וההוצאה לאור של כתביו טרם הושלם. פסואה חיבר את כתביו תחת מספר רב של שמות עט, 70 לכל הפחות. אולם בניגוד לשמות עט רגילים, אלה ששימשו את פסואה היו דמויות מפותחות, בעלות ביוגרפיה, אישיות וסגנון כתיבה משל עצמן. חלקן אף קיימו ביניהן מערכות יחסים מורכבות וביקרו זו את יצירתה של זו. דמויות אלה, שהיו כולן פרי-רוחו של פסואה עצמו, כונו בפיו הטרונימים. שלושת ההטרונימים המרכזיים של פסואה היו אלברטו קאיירו, ריקארדו רייש ואָלְוַורוּ דה קמפוש.