הודו הדיסנילנד שלי

זהבה שילון הוספה למעקב נולדתי בישראל כבת להורים ניצולי שואה. גדלתי בתל אביב. בשנת 1968 הצטרפתי לחברת אל על ועבדתי כדיילת אוויר. במהלך עבודתי נישאתי לאיש הטלוויזיה יגאל שילון. בתחילת שנות ה-80 פרשתי מאל על, והתמסרתי למקצוע האימהות. עם פרישתי מאל על אל על התוודעתי לארגון ויצו, הקמתי חוג שפעיל עד היום, והתחלתי את דרכי כמתנדבת מן השורה. בשנת 1999 הוענק לי "מגן שר הקליטה" על פעילותי הענפה למען קליטת העולים החדשים, לרווחתם ולהסתגלותם בחברה הישראלית. בסוף שנת 2001 נבחרתי לכהן כיו"ר סניף ויצו ת"א-יפו. בשנת 2008 הפכתי לסבתא לזוג תאומים מקסימים. מספר חודשים לאחר הולדתם הלכתי אחרי קול ליבי, ויצאתי ל-2 מסעות ארוכים בהודו כתרמילאית בת הגיל השלישי. זהבה שילון ביום בהיר אחד, תחת שמי הים התיכון, גמלה בליבה של זהבה שילון ההחלטה לצאת למסע להודו הרחוקה. היא יצאה אל הלא נודע חרף ההפחדות שהשמיעו באוזניה, וכשהיא מודעת לקשיים שיעמדו בפניה. ברגע של הארה הבשילה בה התובנה לראות בהודו מעין דיסנילנד שופע מתקנים מפחידים, מרגשים ומהנים כאחד. ההשוואה לדיסנילנד הייתה לה לעוגן בטוח בכל רגעי הקושי ומצבי המצוקה, ואפשרה לה לחוות כל רגע עד תום, ולמצות את כל המגוון שיציע לה הלונה פארק ההודי על שלל מתקניו. בספרה “הודו – הדיסנילנד שלי” מגוללת זהבה בהומור, בכנות וברגש, את חוויותיה כתרמילאית בגיל השלישי במהלך שני מסעותיה בהודו המופלאה. על גבי דפים עמוסים במראות, ריחות, קולות, טעמים ותחושות ממעמקיה של הודו, היא מתארת את המפגשים החדשים והמרתקים שלה עם תרבות ומנהגים מעולם אחר, ועם אנשים איתם רקמה מערכות יחסים מיוחדות. כל זאת על רקע המפגש המחודש שלה עם עצמה, עם משפחתה, עם עברה ועם תובנות ורגשות שנולדו בתוכה תוך כדי תנועה... זהו ספרה הראשון של המחברת, המציע לקוראים להצטרף ל-148 ימים של התנסויות חדשות, ניגודים מוחלטים, עליות וירידות, חששות קטנים והנאות גדולות בדיסנילנד ושמה הודו. זהבה שילון הוספה למעקב נולדתי בישראל כבת להורים ניצולי שואה. גדלתי בתל אביב. בשנת 1968 הצטרפתי לחברת אל על ועבדתי כדיילת אוויר. במהלך עבודתי נישאתי לאיש הטלוויזיה יגאל שילון. בתחילת שנות ה-80 פרשתי מאל על, והתמסרתי למקצוע האימהות. עם פרישתי מאל על אל על התוודעתי לארגון ויצו, הקמתי חוג שפעיל עד היום, והתחלתי את דרכי כמתנדבת מן השורה. בשנת 1999 הוענק לי "מגן שר הקליטה" על פעילותי הענפה למען קליטת העולים החדשים, לרווחתם ולהסתגלותם בחברה הישראלית. בסוף שנת 2001 נבחרתי לכהן כיו"ר סניף ויצו ת"א-יפו. בשנת 2008 הפכתי לסבתא לזוג תאומים מקסימים. מספר חודשים לאחר הולדתם הלכתי אחרי קול ליבי, ויצאתי ל-2 מסעות ארוכים בהודו כתרמילאית בת הגיל השלישי.