דבשי ואני בארץ האבעבועות

הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם חֲבוּרָה סוֹדִית שֶׁל גְּמַלִּים מְעוֹפְפִים, שֶׁמַּחְבִּיאִים אֶת כַּנְפֵיהֶם בַּדַּבֶּשֶׁת? דַּבְּשִׁי הַגָּמָל הוּא אֶחָד מֵהֶם, וְהוּא מֵטִיס יְלָדִים לַאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּם עֲלֵיהֶן מֵעוֹלָם. גַּם אוּדִי לֹא שָׁמַע עַל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, וְהוּא גַּם לֹא הִכִּיר אֶת דַּבְּשִׁי, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד נִתְקַל בּוֹ בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה מִבֵּית הַסֵּפֶר וְנִסְחַף אַחֲרָיו לְהַרְפַּתְקָה מֻפְלָאָה. הִצְטָרְפוּ אֶל אוּדִי וְאֶל דַּבְּשִׁי בְּמַסָּעָם הַמְּשַׁעֲשֵׁעַ בָּאֲוִיר וּבַיַּבָּשָׁה. יַחַד תֵּלְכוּ לְאִבּוּד בְּתוֹךְ קָלֵידוֹסְקוֹפּ עֲנָקִי, תִּפְגְּשׁוּ אֶת גְּמַל־נַזֶּלֶת הַנּוֹרָא וְתִלְמְדוּ אֵיךְ מְדַבְּרִים עִם גָּמָל מְעוֹפֵף (לְמִקְרֶה שֶׁתִּפְגְּשׁוּ פַּעַם אֶחָד כָּזֶה) וְלָמָּה אָסוּר לְהַאֲמִין לַהַבְטָחוֹת שֶׁלּוֹ. דַּבְּשִׁי וַאֲנִי בְּאֶרֶץ הָאֲבַעְבּוּעוֹת הוּא סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים שֶׁל שִׁפְרָה הוֹרְן, מִבְּכִירֵי הַסּוֹפְרִים בְּיִשְׂרָאֵל. סְפָרֶיהָ תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת וְזָכוּ בִּפְרָסִים בָּאָרֶץ וּבְחוּ"ל. רַבִּים מֵהֶם הָפְכוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר, וּבָהֶם חֲוָיָה יַפָּנִית, אַרְבַּע אִמָּהוֹת, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, הִמְנוֹן לַשִּׂמְחָה, תָּמָרָה הוֹלֶכֶת עַל הַמַּיִם וּמְחוֹל הָעַקְרַבִּים. אֲבִיאֵל בָּסִיל אִיֵּר סִפְרֵי יְלָדִים רַבִּים וַאֲהוּבִים, וּבָהֶם עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, גּוּר חֲתוּל אָדָם אֲרֹךְ שֵׂעָר וְהַתַּנִּין הֶעָצוּב וְהַזְּבוּב.