להוריד את הכוכבים 1

לפעמים הלב מסתתר מאחורי המוח. אני מאוהבת בקונור דרייק. לא רציתי. נלחמתי בזה, אבל התאהבתי בו. במילים שלו. בשירה שלו. בו. בעדינות וביופי של הנשמה שלו, שדיברה ישירות לנשמתי. הוא כותב כאילו הוא יכול לחוש את ליבי, לשמוע את הקצב שלו ולהלחין את המילים הנכונות והמדויקות, שילוו כל פעימה וזרימה. אני מאוהבת בקונור... אז למה אני חשה משיכה בלתי מוסברת לחברו הטוב ביותר, ווסטון? ווסטון טרנר הזועף, הקודר, שיכול לקטול אותך במבט. הוא אינטליגנטי בטירוף, שנון כתער ועם לשון ארסית. הוא ההפך הגמור מקונור מכל הבחינות, ועדיין יש חשמל באוויר בינינו. השריון הקוצני שווסטון מתעטף בו לא מצליח להרחיק אותי. אבל ככל שאני מכירה יותר את שני הגברים האלה, כך הרגשות שלי הופכים סבוכים ומבולבלים יותר. כששניהם מתגייסים לצבא בתקופה של אי שקט הולך וגובר במזרח התיכון, אני חוששת שלעולם לא אמצא תשובה בליבי, שלפעמים מרגיש כאילו הוא עומד להיקרע ישר באמצע ... בשביל שניהם. -- מהכריכה האחורית.