למאטיס יש את השמש בבטן

אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר-כך היא אוהבת יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו. כך מסכמת את העלילה ריבי, הגיבורה. כל זה קורה כשאמה של ריבי גוססת מסרטן, וברקע מתפוררת חנות ספרים יוצאת-דופן, שבעליה קורא כל הזמן את "בעקבות הזמן האבוד" וחי את העבר כעכשיו מתמשך, שמתיו עדיין חיים. יגאל, הגבר הנשוי, היה הבטחה לקשר נצחי שהתנפצה, כמו זו של האב שנטש אותה, וכמו זו של נועה, אהובתה הראשונה של ריבי. כמי שנלחמה על מקומה בעלילה, לא להיות אפיזודה צדדית, פונה ריבי להתחיל את המסע מחדש, הפעם בזיכרון ובכתיבת רומאן, שבו היא יכולה להיות הדמות הראשית, ובניגוד לחיים יש לה שליטה וחופש "לערבב אותנו יחד". סיפורה של ריבי מתנדנד בין התבוננות במשקפת מקרבת לבין הרכבה-מחדש של הפאזל. הסיפור כמו נועד לכונן בדיעבד את המציאות, ולאו דווקא לשחזר אותה. ריבי מבקשת לבנות את חייה כמו רומן עשיר ומרתק, שנועד להפיח רוח במפרשי האהבה ולגאול אותה מן הסתמיות של חוסר-הפשר, אבל גם לכלוא אותה, שלא תפריע לחייה החדשים.זהו הרומאן הראשון של יהודית קציר, לאחר קובץ הסיפורים "סוגרים את הים", שהיה הצלחה מסחררת והפך אותה באחת לסופרת מוכרת ומוערכת.