אבדה תקוותנו

ישראל 2025 . האמיצים והנחושים בקרב השמאלנים המיואשים מתעדים את מחשבותיהם, לפעמים באופן כפייתי, ומפרסמים אותן בציבור. למעט מתי מעט הם כבר לא מאמינים בשינוי, אלא מבקשים מחילה והכרה עתידית משר ההיסטוריה, מילדיהם, מהנוקמים וצאצאיהם. האם יש ערך בכתיבה בעת דיסטופיה? כיהודים בישראל חובה עלינו להשיב: אם עזתים מוצאים בה ערך, גם אנחנו נמצא. מתעד מאז 2012 את התהום הפעורה הניבטת מבעד לסדקי המציאות. מאז התרחבו הסדקים והתקרבה התהום. הפוליטיקה, החברה, הכלכלה, הדת, הצבא, העדתיות, השחיתות, הבורות. לו היינו מגבירים את הקיטוב במקום לטשטש אותו, לו היינו נאבקים במקום להיכנע, אולי היינו ניצלים מהגורל שאותו ניבא ניב ללא רחמים. מביא כאן אסופת מאמרים נבואיים כמעט, המעזים לומר אמת נוקבת, כואבת, מכוערת לעתים, מפחידה לעתים קרובות, אמת שמעטים מעזים לומר, בגבורה, באומץ, בהומור, בציניות, ובלב פתוח, שותת דם לעתים. הוא מדבר על כל נדבך של קיומנו כאן, ובעיקר מאיר אלומת אור עזה על פניו של העם היהודי בארצו, כפי שהם משתקפים מכל מעשה שלנו כמעט, ובעיקר מכל מה שאנו מעוללים לעם הפלסטיני. הוא מאיר את הבורות, את הגזענות, את האלימות, את הרהב, את הטמטום. איש אינו חף מכל אלה, לא מימין ולא משמאל, והוא מציב בפנינו מראה שכמעט אי אפשר להסתכל בה. קובי ניב הוא נביא. הוא יודע לאן הדברים מובילים, שנה לפני טבח השביעי באוקטובר הוא כתב מאמר שבו הוא מזהיר אותנו מפני הדם, מפני התכריכים, והוא ממשיך להזהיר. הדבר היחיד שחסר הוא מי שיקשיב., יליד 1947 , הוא סופר, פובליציסט, סטיריקן ותסריטאי. אתר המרשתת שלו - . ספרים. מאמרים. דברים אחרים