וידויה של משרתת

בכל לונדון מדברים על שערוריית פראני לנגטון – משרתת העומדת למשפט על רצח אכזרי של מעסיקיה, המדען ג'ורג' בנהאם ואשתו המעודנת מרגריט. הקהל מצטופף בבית המשפט ושותה בצמא כל מילה. העיתונים מדפיסים תיאורים מחרידים של הרצח עצמו, וגם ספקולציות הנוגעות למשרתת השחורה, המסתורית, העומדת למשפט: היא פתיינית, היא מכשפה, היא מניפולטיבית, היא זונה. העדויות המרשיעות נגד פראני לנגטון הולכות ונערמות, אך היא ממשיכה להתעקש על האמת שלה: היא לא זוכרת מה אירע באותו לילה גורלי ואינה יכולה להסביר כיצד נמצאה ישנה לצד גופת גבירתה, מכוסה בדם. אם תיזכר, אולי אפשר יהיה להציע קו הגנה שיציל אותה מחבל התלייה, אז פראני כותבת לעורך דינה את הסיפור שלה, סיפור של גזענות ואפליה בלונדון של תחילת המאה התשע-עשרה, סיפור החודר תחת העור וצורב את הנשמה, סיפור אפל, שמואר רק לרגעים על ידי מופעיה של האהבה. "וידויה של משרתת" מאת שרה קולינס זכה בפרס קוסטה היוקרתי, לשבחי הביקורות ולאהדת הקהל בשורה של מדינות שבהן ראה אור. -- מהכריכה האחורית.