קול מאוריסיו

בעלי נהרג מול עיניי בתאונת דרכים... כך מתחיל הסיפור שלי.  הרגע הזה לא באמת חולף, והוא נמצא תמיד במחשבות. לוקח זמן להתאושש מאסון כזה. ואז הוא הופיע. הוא נראה כמו סתם אדם שנכנס למסעדה.  לא ידעתי מי הוא או את שמו. אפילו לא הסתכלנו זה על זה.  ובכל זאת משהו חיבר בינינו. העקצוץ שטיפס בעמוד השדרה שלי, הסמכות שהקיפה אותו כמו הילה, הדרך שבה נעצר האוויר סביבו ‒ הנוכחות שלו הקסימה אותי.  הפגישה השנייה בינינו כבר הייתה שונה לגמרי.  זה קרה במעלית פרטית ומסתורית שהייתה בסוף מסדרון בבניין הדירות החדש שגרתי בו.  רגע לפני שהדלתות נסגרו, מבטינו הצטלבו. השפלתי את עיניי והבחנתי בבריכת דם לרגליו, ואז הוא נעלם.  נותרתי מרותקת, בוהה בדלתות הסגורות. נשימתי נעתקה. חושיי נדרכו. כל גופי בער. זו הייתה רק ההתחלה.  לא ידעתי עליו כלום.  כלום, למעט עניין פעוט. אני עומדת להתאהב. זה אולי ישמע לכם סיפור אהבה מוכר ‒ בחורה שחוותה אירוע טרגי פוגשת בחור, מתאהבת בו וחוזרת לחיות ‒ אבל זה ממש לא כך, לא כשמעורב בסיפור אדם בשם קול, .