הקול שלה

אבישג לא הייתה מסוגלת להשמיע קול. לא בגלל שהיא לא הבינה את השאלה, אלא בגלל הפחד המשתק הזה. הפחד שמונע ממנה לפתוח את הפה ולהוציא את המילים שכתבה החוצה. הפחד שישמעו אותה. הפחד שהיא תהפוך לבדיחת היום בבית הספר, אם תטעה בקריאת מילה או אם התשובה לא תהיה נכונה. אבישג, תלמידת כיתה ה', מתקשה למצוא את מקומה. אחדים מהילדים בכיתה לועגים לכתמי האוכל, המנקדים דרך קבע את חולצתה; העבודות שלה בחוג לקרמיקה תמיד יוצאות עקומות; והיא נמנעת מלדבר בכיתה או להצטרף לתנועת הנוער מחשש שכולם ילעגו לה. היחידה שמצליחה לנחם אותה היא כלבתה האהובה, טינה, אך היא כלבה זקנה מאוד ומרבה לחלות בזמן האחרון, ואבישג מתקשה להשלים עם העובדה שבקרוב יהיה עליה להיפרד ממנה. יום אחד מטילה המחנכת על הכיתה משימה חדשה – פרויקט "במה אישית", שבו על כל תלמיד להציג בפני כולם נושא הקרוב לליבו. אבישג נתקפת בחרדה גדולה, ותוהה איך תצליח להתמודד עם המטלה המפחידה. גם בספר זה מצליחה אורה קרופיק, סופרת הילדים והנוער האהובה, לחדור עמוק לליבם של הקוראים והקוראות, כשהיא מציגה בפניהם גיבורה בת גילם המתמודדת עם מצבים לא פשוטים, שאיתה הם יכולים להזדהות. ספריה הקודמים של קרופיק יצאו אף הם בהוצאת "דני ספרים" וזכו להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת. ביניהם "חברות עם שחר", "מריה", לא כמו כולם", "החיים הפשוטים שלי", "הסוד של עלמה" ורבים אחרים. -- מהכריכה האחורית