והנגב לא ישקוט : סוגיית הבדואים בנגב - בין פתרון אזרחי לסכסוך לאומי

הכבישים המהירים שנסללו בשנים האחרונות בנגב מאפשרים לציבור הישראלי לעקוף את "הסוגיה הבדואית" במהירות גבוהה וכמעט בעצימת עיניים. אם לא נחשפים לתצלומי האוויר המראים את התפשטות שטחי התיישבות הבדואים, אז אפשר להמשיך להתעלם מהנושא באדישות האופיינית. אלא שסטייה קלה מן הדרכים המהירות תחשוף סבל קיומי יומיומי של תושבי הנגב הבדואים ואת היקף הבעיה המסכנת את עתיד הנגב ואת עתידה של מדינת ישראל.סכסוך קרקעות בין השבטים הבדואיים לבין מדינת ישראל, שלא בא על פתרונו גם 70 שנים לאחר הקמת המדינה, הביא את הנגב למבוי סתום. מבחינת הבדואים מדובר בקרקעות השייכות להם ולכן יש להכיר בכל הכפרים שלהם. המדינה לעומת זאת רואה בקרקעות אלה אדמות מדינה, אך מכירה בפועל בחזקה הבדואית על הקרקע. וכך, למרות הניסיונות הרבים שנעשו במהלך השנים להסדיר את הסוגיה הבדואית ואת התיישבותם ביישובי קבע, הדבר לא צלח.הספר , המבקש להנגיש סוגיה חשובה זו לציבור הרחב, סוקר בכתיבה תמציתית את הרקע ההיסטורי, החברתי והמשפטי של ניסיונות הסדרת ההתיישבות הבדואית ומתמקד בכישלון הניסיונות הללו. בחלקו המרכזי עוסק הספר בתהליך הפוליטי והמקצועי אשר בסופו גובש המתווה המכונה "מתווה בגין", בקמפיין הציבורי מימין ומשמאל ובניתוח הסיבות שהובילו לקבורתו.עו"ד אליעד וינשל הוא בוגר הפקולטות למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית ובית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. בשנת 2011, לאחר שורה של תפקידים במשרד המשפטים, בהם תפקיד העוזר הראשי ליועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד, גויס למשימת הייעוץ המשפטי לפרויקט להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. במשך השנים 2011­-2014 התנהלו חייו המקצועיים על הקו הפיזי והסמלי שבין הנגב ובין משרדי הממשלה בירושלים.