לנוכח ערב סתיו מחריש : ס. יזהר והולדת הצבר מרוח הספרות

ס. יזהר, שתיאורי הנוף והנפש העדינים שבסיפוריו הם מפסגות הספרות העברית, היה ראשון הסופרים ה'צברים' שפרסם פרוזה והיה לאחד המנסחים המרכזיים של זהות הצבר. העילית האידאולוגית של החברה הארץ=ישראלית קיבלה בהתלהבות את סיפוריו, בניגוד לתגובת הציבור הרחב. יזהר עצמו סירב לראות ביצירתו ביטוי של דור, וביקש שתיקָרא קריאה אישית ואסתטית. אף על פי כן הצטייר כמי שמותח בגופו ובכתביו קו חוצץ המבחין בין זהותו של דור החלוצים לזו של דור ילידי הארץ, בין שמאל לימין ובין דורשי ספרות להמונים ובין שומרי חומת הספרות לשמה. הספר מתחקה אחרי הפרסונה של יזהר כפי שהיא עולה מתוך הטקסט הספרותי וכפי שהיא פועלת במציאות שמחוץ לסיפור. הוא מבקש לחבר בין המבנה והמוטיבציה של הפואטיקה היזהרית ובין ההקשר החברתי-היסטורי שלה בעיצוב זהותו של היהודי החדש, העברי, בעיבורו של המאבק הציוני על הארץ ועל סף היווצרותן של החברה הישראלית והמדינה. עמית עסיס פותח בעיון בקובץ , שהביקורת לא הרבתה לעסוק בו, ומחלץ ממנו את השורשים הנפשיים והפילוסופיים של יזהר, את הביטויים הרליגיוזיים שלו ואת המניע הפואטי האופייני לו. מראה כי כל אלה הם המפתח ליצירת יזהר, ולא זו בלבד. בניגוד לעמדתו של יזהר עצמו, עסיס מתאר את המוטיבציה הפואטית של יזהר כמענה לאתגר הפואטי שהעמידו הציונות והחלוציות בפני ה'צבר'. באמצעות המפתח הפואטי והקשריו האידאולוגיים והתרבותיים הציוניים, מפענח את דיוקנו התרבותי של הצבר, דיוקן שאינו מתמצה לא בקומזיצים ולא בכובע גרב. אדרבה; לנוכח אתגרי הזהות שמעמידות בפניו הציונות, ההתיישבות, המאבק והמדינה, הוא נושא עמדה אמנותית מנומקת ושאפתנית. עבור הקורא המתחיל ספר זה פותח שער לסוד ההנאה מיצירת יזהר. מי שמתעניין בטכניקה הספרותית ימצא בו קריאה פואטית מדוקדקת של התחביר והלשון הפיגורטיבית של , ומי שתר אחרי מכמניה של הרוח הישראלית ימצא בו יסודות מרכזיים של מפת הארץ ושל מה שאפשר לכנותו הדת החילונית הישראלית. קוראיו של ספר זה ילוו את הפרסונה הצברית של יזהר המחפשת את מקומה בין ה'אחרים' שלה: החלוץ הציוני, המהגר היהודי, והכפרי הערבי. הזהות הזאת מתגלה בספר כלִבהּ הכמוס של הישראליות הצברית ותשתית ההגמוניה הישראלית מאז.