אין קווים מפרידים

שירתה של המשוררת קמה שיר היא שירה הנוגעת ברוך, וללא חסמים, במורכבות היומיומית של הנפש. בספרה השני אין קווים מפרידים, עולים קולותיה של המטפלת: זו הפסיכולוגית, וזו האם, אשר מטפלת ודואגת, אך גם זקוקה, ככל בני האנוש, לדאגה ולטיפול. דרך נקודות המבט השונות העולות מן השירים, ניתן לחוש את המתח שבין מחוזות החיוּת, ההומור והיצירה ובין מחוזות העצב, החסך והאובדן שמבטא את מורכבות הנפש האנושית.