אבני דרך

אהבתי את ימי הגשם האלו ואת זרימת המים. הם נתנו לי הזדמנות לצאת למסעות ולהרפתקאות כראשון מגלי העולם. הוריי אף פעם לא הבינו איך אני מגיע הביתה רטוב לחלוטין בפלג גופי התחתון אם אין שום שלולית, בריכה, ים או אוקיינוס בדרך הסלולה המובילה מבית הילדים עד ביתי. כמה שאין להם מושג! איך אף אחד לא ראה את העולם המופלא המשתרע על פני 300 המטרים שבין בית הילדים לבית הוריי? אבני דרך נכתב במשך שלוש שנים (2019-2016), בתחילתו של עידן הריצה שלי. כתבתי בו תחושות, זיכרונות והשקפות שלי על העולם, שרובם עלו בראשי תוך כדי ריצה. כתבתי בו גם על אהבה, אהבה לבישול ולמוזיקה, ובעיקר אהבה לאשתי, התומכת בי לאורך כל הדרך, קשה או לא נוחה ככל שתהיה. אני מרבה לרוץ בשדות ובשטחים הפתוחים של פרדס חנה וסביבתה, מה שמעורר בי זיכרונות ילדות מהקיבוץ שגדלתי בו השוכן בקרבת מקום. את כל זה כתבתי בראשי או מייד כשחזרתי, לעיתים בעודי מתנשף מהריצה - תובנות ואכזבות הנמהלות בכאב ובעצב ומייד הופכות לבלילה של צחוק וניצחון.