מילים לוחמות

לפעמים יש לנו סיפור שצריך למצוא את האומץ לספר אותו "עוד לא עבר אפילו שבוע. אפילו לא שבוע שלם אבל עם שלושה בתי ספר, איזה שישה או שבעה שוטרים, שני עורכי דין, שתי עובדות סוציאליות, המכשפה מהחירום ופרַנסין". אלה הם החלקים הקלים של הסיפור, כפי שמספרת דֶּלה (קיצור של דֶּלישֶס) בת העשר. אמהּ של דֶּלה ושל אחותה סוּקי בת ה־16 כלואה בבית הסוהר בשל שימוש בסמים שגרמו פיצוץ בבית מלון. את אביהן הן אינן מכירות ואינן יודעות אפילו אם לשתיהן אותו אב. החבר של האם, מר קליפטון, אוסף אותן לביתו, אך בשל מעשה איום ונורא – שיסופר בהמשך, בחלק של הדברים הקשים, הן נאלצות להימלט. אין להן איש בעולם, רק זו את זו, כאשר סוּקי הגדולה מטפלת באחותה הצעירה, מגוננת עליה ונוטלת אחריות על הישרדותן. הסופרת חושפת את הסיפור שכבה אחר שכבה כשהיא מיטיבה לשמור על איזון בין חיים קשים כפי שהם יכולים להיות, לבין חיים יפים כפי שהם יכולים להיות. אירוע דרמטי שמפריד בין האחיות גורם לכל אחת מהן להינתק מהתלות באחרת, למצוא את קולה העצמאי ולפתח את עוצמתה. "מילים לוחמות" הוא סיפור סוחף, אמין וחודר. אי־אפשר שלא לחוש הזדהות ואמפתיה כלפי סוּקי ודֶּלה למן הרגע הראשון. וכך כתבה אחת הקוראות: "כשהגעתי לעשרים העמודים האחרונים, הנחתי את הספר בצד כי לא רציתי שייגמר. כשסיימתי, חשתי מלאת תקווה וכוח." ספר שיעודד כל אחת ואחד למצוא את קולה/ו ולעמוד על שלה/ו. -- מהכריכה האחורית.