שירת האותיות

וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכָה אִירִיס בַּת יִחְיָא וְרָחֵל אֶת יַעֲקֹב בַּעֲלָהּ (אוֹתִי) דַּקָּה לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעוּ הָרוֹפְאִים, הִרְדִּימוּ אוֹתָהּ וְאִשְׁפְּזוּ בְּטִיפּוּל נִמְ רָץ (לְצַעֲרִי הָרַב הִיא לֹא הִתְעוֹרְרָה). וַתֹאמַר: ”אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ שֶׁתּוֹצִיא סֵפֶר שִׁירִים”. וְהִנֵּה הַסֵּפֶר... כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לַדִּירָה בִּתְחִילַּת הַנִּישּׂוּאִים, בָּנִיתִי אֲרוֹן סְפָרִים פָּשׁוּט וְאִירִיס זַ”ל צִיְּירָה עָלָיו אוֹתִיּוֹת, וְעַכְשָׁיו יֵשׁ לִי שִׁיר כְּנֶגֶד כָּל אוֹת וְעִם אוֹתִיּוֹת סוֹפִיּוֹת בְּסַךְ הַכּוֹל ז”ך שִׁירִים לְעִילּוּי נִשְׁמָתָהּ הַזַּכָּה, כִּי כָּכָה זוֹ הָאֱמֶת: אָלֶ”ף בַּהַתְחָלָה, ת”ו בַּסּוֹף וּמֵ”ם בְּדִיּוּק בַּמֶּרְכָּז. הִיא נִמְצֵאת כְּבָר בְּעוֹלַם הָאֱמֶת. מִי יַעֲזוֹר לִי לְהִילָּחֵם בַּשֶּׁקֶר? מִי עוֹד יָכוֹל לוֹמַר אֱמֶת יָשָׁר, בְּלִי חֲנוּפָּה, אֲפִילּוּ בְּלִי נִימוּס, אֲבָל בְּאַהֲבָה כָּל כָּךְ תְּמִימָה, בֶּאֱמוּנָה שֶׁאֲנִי אֶשְׁתַּפֵּר, שֶׁאֵין מָה לְהָשִׁיב אֶלָּא ”צָדְקָה מִמֶּנִּי”, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲמוֹד בַּצִּיפִּיּוֹת שֶׁלָּהּ. תְּהֵא נִשְׁמָתָהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. לְצַעֲרִי הָרַב הִיא לֹא הִתְעוֹרְרָה.