דת ולאומיות

הרתיעה היהודית, מאז ימי חורבן בית שני ומרד בר כוכבא, מפני מאבק מזוין לשליטה בארץ ישראל, הגיעה לקיצה עם קום המדינה. שינוי יחס החוגים הדתיים כלפי רעיון השימוש בכוח השפיע גם על יחסם המוסרי אל הערבים. אדישותם של רבים ממורי ההלכה לגווניהם, לנוכח המתח שבין זכות העם היהודי למדינתו לבין העוול שנגרם לאוכלוסייה הערבית בגבולות המדינה ומחוצה לה, במהלך מימוש זכות זו - מעוררת תהיות.כיצד יש להבין תופעות אלה המתכחשות לרגישות המוסרית היהודית שראשיתה בספרות הנבואה והמשכה במדרש, בהלכה ובהגות היהודית בעת החדשה? מהי עמדתם של מנהיגים דתיים יהודים לנוכח העוול המוסרי והסבל שנגרם גם לצד השני בעקבות המאבק המזוין על הארץ? האם הרגישות המוסרית היהודית לסבל מוגבלת רק לסבלם של יהודים? האם קיימת רגישות דתית לעוולות המוסריות שנגרמות לערבים בתוקף מעמדם כזרים או כמיעוט בקרב היהודים? האם מקורות היהדות וקריאות הנביאים במקרא לרגישות מוסרית חוצים גבולות אתניים או שנתפסים כמתייחסים ליהודים בלבד?בקובץ זה מובאים מאמריהם של עשרה חוקרים בכירים מתחומי ידע שונים, אשר מאירים את שאלת היחס שבין הפרטיקולריזם והאוניברסליזם במקורות היהדות. הם דנים בקיומן של הקבלות לתופעה זו בקרב מנהיגים יהודיים הנסמכים על מקורות היהדות בכלל ודרישות הצדק הנבואיות בפרט, ועוסקים בעמדות הדתיות-לאומיות כנגד עמדות חרדיות, אשכנזיות וספרדיות, ובהשוואה בינן לבין תפיסות עולם יהודיות אלטרנטיביות.ספר זה משלים פרויקט מחקר מטעם מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל-אביב לבחינת השיח הלאומי-ציוני והשיח היהודי-דתי בשאלה הערבית. ספר קודם אשר יצא לאור במסגרת הפרויקט: לאומיות ומוסר – השיח הציוני והשאלה הערבית (הוצאת כרמל, 2014).עורך הקובץ, אל"מ (מיל.) ד"ר אפרים לביא, הוא מנהל מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום ועמית מחקר במרכז משה דיין ללימודי המזרח-התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב.