ביאפרה

השנה היא 1968. במסגרת שליחות הצלב האדום נשלח צוות כירורגי ישראלי לאזור הקרבות העקוב מדם בביאפרה, כדי לתת סיוע הומניטרי לשבט האיבו במלחמתו להשתחרר מעול השלטון הניגרי, ולהקים מדינה חופשית שבירתה אנוגו. מחבר הספר, אז בן 21 בלבד, חייל, אח חדר ניתוח, נמנה עם הצוות שיצא לביאפרה לטובת מפעל הומניטרי שיזם ארגון הצלב האדום הבין-לאומי. ספר ראשון מסוגו, אותנטי, סוחף ומסמר שיער, ששופך אור על יבשת, שעד כה המידע עליה היה מוגבל – אזור שבו אנשים מתים כזבובים, איש אינו פוצה פה, ובימים שגרתיים מתחוללות בה מהפכות והפרות זכויות אדם חדשים לבקרים.  , יליד פולין ודור שני לשואה, מתאר לפרטים אירועים שונים ומיוחדים, מתאר את מסע ההתמודדות היום-יומית בכאוס של קרבות וסכנת חיים, את חוסר הוודאות, את הייאוש לצד התקווה, ובעיקר את סיפורו של שבט שרצה להיות עם, נלחם, סבל, כאב ושילם במחיר דמים – על הזכות הבסיסית להיות חופשי.,  נשוי ואב לשני בנים ובת, סב לשמונה נכדים, חבר בארגוני התנדבות – שימש נשיא לשעבר ב"שולחן עגול" ובארגון ה"רוטרי". זהו ספרו הראשון.