עד שהגשם יחזור

לכבוד יום ההולדת ה-100, סלעית שחף פולג מעניקה מתנה לעמק בו גדלה – מַרְאָה – תמיד אמיתית גם אם לא תמיד מחמיאה. העמק (וכולם יודעים באיזה עמק מדובר) כבר מזמן לא היה אפל כל כך, סוריאליסטי כל כך, מצחיק ועצוב כל כך. יעלי לבית שטיינמן חוזרת לכפר אליו הבטיחה לא לחזור לעולם ובבטנה תינוק שגורלו לא ידוע. גלי, אחותה, חוזרת מקנדה כדי להתחתן בחצר הגדולה מתחת לעץ האשכולית וממתינה לחתן שלה שיגיע. שתים־עשרה שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שירד גשם בכפר ומאז שיצא הסוד המשפחתי לעולם. עכשיו הוא מאיים לרדוף אותן שוב. משפחה אחת, שלושה דורות בכפר ותיק בעמק מסוכסך, נאלצת בעל כורחה להתמודד עם השלכות הסוד בעליית הגג, ועם הסודות האחרים, חלקם קטנים יותר, חלקם מחרידים לא פחות, שכמו עוברים בתורשה מדור לדור. היעלמותו המסתורית של הגשם מציתה מלחמות על המים, בשדות צומח הנדל”ן והכפר, כמו המקהלה היוונית, עם קול קולקטיבי משלו, מנסה להסביר, בעיקר לעצמו, את השבר הגדול שעוברת ההתיישבות העובדת עם התפוגגותו של החלום החלוצי. עד שהגשם יחזור הוא הרומן הראשון של סלעית שחף פולג שסיפורים מפרי עטה זכו לפרסום ופרסים בארץ ובחו”ל.היא סופרת ועורכת. עד שהגשם יחזור נכתב ונמחק על פני כמעט שני עשורים. בקריאה מרפרפת עד שהגשם יחזור הוא מעין ”רומן רוסי” מאת מאיר שלו פוגש את ”בנות בראון” של עירית לינור. סלעית שחף פולג, שגדלה בעמק, משרטטת בו , בהומור, באירוניה וגם בחמלה את דיוקנו של מה שנותר מהחלום הציוני ואגב כך בוראת כמה מהדמויות הבלתי נשכחות והססגוניות בספרות העברית של העשורים האחרונים ומייצרת הומאז’ נוגע ללב לדור המייסדים שזוכה בספר זה לקול צלול במיוחד. קטע מהספר: ”לא ראינו גם אותו כשיצא בלילות לשוטט, גם כשחלף על פנינו כמו צל בזמן חליבות הלילה, גם כשהדרכים מלאות הבוץ היו זרועות במאות דמויות נייר מקופלות. לא התערבנו, זה לא היה קשור אלינו, יש דברים שהשתיקה יפה להם, ואנחנו שתקנו הרבה. ובכל זאת יש דברים שאין לעבור עליהם בשתיקה, יש גם כאלה. גגות בלי רעפים למשל. מסעדות בתוך לולים, פיצריות בחצר, מחלבות בוטיק, אורוות שעברו הסבה לחדרים להשכרה לפי שעה. ככה בלי ששמים לב כל הכפר הולך לעזאזל. כן, בגלל הגשם אבל גם בגלל דברים אחרים.”