שירת הארה

בספר זה מובאים תרגומים מן הכתבים הבודהיסטיים העתיקים ביותר הידועים לנו. אלה הם שירים פילוסופיים המבקשים לתאר במילים את חוויית ההֶאָרָה, את התודעה המקיימת חוויה זו ומאפשרת אותה, ואת דמותו של האדם המוּאָר – הבודהה או תלמידו.מבין המסורות שנאספו כאן ראוי לציון מיוחד "פרק השמיניות" (Aṭṭhakavagga), הסוקר את פנים נפשו של האדם שאינו נאחז בשום דבר, שאינו מחזיק בכל השקפה או דעה ואינו כופה את נקודת מבטו הרעיונית או הרגשית על העולם. "הפרק על המַעֲבָר מֵעֵבֶר" (Pārāyanavagga) מתאר כיצד נחלץ תלמידו של הבודהה משיטפון המציאות וחוצה אותו אל חוף המבטחים של הגדה שמעֵבר, שבה שורר שקט פנימי מלא.שירים אחרים מאפיינים את האהבה וההתנתקות, הברכה והמכשולים המתפתחים לאורך הדרך הבודהיסטית. מתוך השירים עולה התהייה על טבעה של ההֶאָרָה, והאם היא מתארת חוויה רגעית או מצב סופי. בעיקר נשאלת בהם השאלה האם יש להתעוררות משמעות לגבי מה שיתרחש באדם לאחר מותו – האם ייחלץ האדם המואר ממעגל הלידה והמוות?ד"ר מלמד פילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה העברית בירושלים והוא עמית מנדל לפוסט-דוקטורט במכון "סכוליון".