סיפורו של הכוזרי

ספר 'הכוזרי', יותר מכל יצירה אחרת בעולמה של הפילוסופיה היהודית, הוא דוגמא ייחודית לשלמות של כתיבה אירונית, כמו גם למחירה הכבד. מעטה של סיפור פשטני למדי מסתיר עומק לא ישוער. יהודה הלוי הצליח כל כך במלאכת ההסתרה האירונית, עד כי משמעותו האמיתית של סיפור הכוזרי נותרה חבויה, מיום כתיבתה, לפני למעלה משמונה מאות שנה, ועד היום. הפרשנויות השונות לספר 'הכוזרי' נפלו, זו אחר זו, קורבן למלאכת התעתועים של יהודה הלוי, המתמקדת בסיפור המסגרת. הדרך לחשיפת כוונתו האמיתית של יהודה הלוי תעשה תוך מעקב צמוד אחר הכתוב, בעיקר במאמר הראשון, והרמזים הטמונים בו. בדרך זו יוכח, בין השאר, כי:1. הכוזרי אינו הגיבור, הנושא על כתפיו משא ההגנה על היהדות אלא טרדן, פחדן, עקשן ותחמן. מלך עלוב אשר אינו ראוי לכתרו.2. חלום הכוזרי הוא חיזיון תעתועים של דמיון היפראקטיבי ולא מסר מעולמות עליונים.  3. דרכו הדתית של הכוזרי פסולה מראשיתה ועד סופה.4. החבר אינו מנסה לשכנע את הכוזרי לבחור ביהדות אלא, להיפך – לדחות אותו.5. תורת הגזע האיומה של החבר היא אך אמצעי בידיו לדחות את הכוזרי, לשכנע אותו שחלומו אינו אפשרי כאמיתי. 6. הכוזרי אינו מתגייר על פי טענות החבר אלא למרות טענותיו.