עשר אמהות במסע אל הבן

מביא תהליך עבודה של אמהות שכולות בסדנת פסיכודרמה בשנת האבל הראשונה למות בניהם שהתקיימה בתשס"ט. בעשרה פרקים נחשפים בעוצמה הפצעים שפער בתוכן האובדן, קרבות המאסף על החיים שנגדעו, האינטימיות, הגעגועים, הכאב והאימה באזור הדמדומים שבין המת לחי, בו מתקיימות האמהות.   האמהות משתפות את ה'מעגל' בכל קשת הרגשות והקונפליקטים מול הבן המת, הילדים החיים ובני זוגן, האמהות שלהן והחברה המתנהלת סביבן. הן מעלות סצנות המביאות אותן בכל תפקידי חייהן - הילדות הקטנות שהיו, הנשים שהן, האמהות שהן, הגופני והנפשי בכל עוזם, בכל יופיים-כיעורם – עבר  ועתיד מתהווים כל שבוע ב'כאן ועכשיו' של הקבוצה. הסיפורים הפרטיים נאספים לנרטיב קבוצתי המסייע לאמהות לעבד את אבלן הטרי, בתהליך השוזר מעגל של קירבה ושותפות, למרות העימותים והמשברים הפוקדים את הקבוצה במהלך השנה. לצד התהליך המתועד מובא דיון ועיבוד החומרים שעלו במפגש, ואט אט נפרשת כתיבתה האישית של המחברת - זיכרונות ורשמים, סיפורי ילדות וסיפור השכול הפרטי. , מיסדת ומנהלת "מרכז איילת לפסיכודרמה ושילוב אמנויות", מתמקדת בהנחיית קבוצות של רופאים וצוותי סיעוד בהתמודדות עם החולה והמחלה, ובליווי המתמודדים עם שכול ואובדן.