כמיהה : התנפצות 2

"יצרתי מפלצת," אני מקניטה אותו ומטלטלת את הראש באימה מזויפת כשאני נצמדת אליו. אבל העיניים של ג'קסון מתקדרות והצחוק שלו מתפוגג. "לא." הוא מביט בי בריכוז שמרעיד אותי עד העצמות. "מאז ומתמיד הייתי מפלצת, גרייס. את זאת שהפכת אותי לאנושי." הבטן שלי שוקעת כמו אבן. בזמן שג'קסון הולך ונעשה בבירור אנושי יותר... אני פוחדת פחד מוות שאני הופכת למפלצת האמיתית באקדמיית קטמיר. אני מרגישה שהכול לא בסדר – בייחוד אני. חזרתי לאקדמיית קטמיר, אבל רודפים אותי רסיסים של ימים שאני לא זוכרת ואני נאבקת להבין מי או מה אני באמת. בדיוק כשאני מתחילה להרגיש בטוחה שוב, הדסון חוזר. הוא מתעקש שיש סודות שאני לא יודעת, ומאיים להפריד ביני ובין ג'קסון לנצח. אבל אויבים מסוכנים הרבה יותר מאיימים עלינו עכשיו. הרוע בלתי נתפס. הצלת האנשים שאני אוהבת תדרוש הקרבה. אולי יותר מכפי שאוכל לשאת. -- מהכריכ האחורית