חילוניות מאמינות: סוציולוגיה של אמונה בנוף החילוני בישראל

לפני כמה שנים הגיע סוקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לביתי, לריאיון שבו נשאלתי שורה ארוכה של שאלות. כאשר הגיע הסוקר לשאלה על רמת הדתיות הוא הביט סביבו, התבונן בבית ובחפצים שבו ואמר: "טוב, אני לא צריך לשאול. אתם חילונים". "לא בדיוק", עניתי לו, "אני חילונית־מאמינה". "מה כוונתך?", שאל הסוקר, ואני עניתי: "אני חילונית שמאמינה באלוהים". "אין לי אופציה כזאת בשאלון", אמר הסוקר, "אבל אני יכול להציע לך את הקטגוריות רפורמית או קונסרווטיבית". "לא", עניתי, "אלו הם זרמים דתיים. אני חילונית שמאמינה באלוהים". הדיון נסגר בהחלטה משותפת לסמן בשאלון את האופציה "אחר". הוא ספר מקורי ופורץ גבולות שמתחקה אחר ה"אנומליה", לכאורה, של חילונים-מאמינים, תוך שילוב של תחומי דעת – סוציולוגיה, תיאולוגיה יהודית ונוצרית, לימודי דתות ומחשבה פמיניסטית.הספר מצביע על היקפה הגדול יחסית של התופעה (לפי אומדן גס, כרבע מן האוכלוסייה היהודית בישראל הם חילונים-מאמינים), מזהה קולות פמיניסטיים חדשים של נשים חילוניות-מאמינות ומביא לקדמת הבמה את סיפוריהן. הוא ממחיש באופן משכנע שחילוניוּת אמונתית איננה אנומליה חברתית, אלא מרכיב זהות נפוץ למדי בישראל שטרם נחקר בשל היאחזות בלתי ביקורתית בהנחות אפיסטמיות שגורות; בעיקר ההנחה המקדמית שלפיה דת וחילוניות, או אמונה וחילוניות, הן קטגוריות מנוגדות. מעבר לעושרו הנרטיבי, הספר מציע מסגרת תיאורטית חדשה המשלבת סוציולוגיה של החילוניות (שבה החילוניות אינה ברירת מחדל ואינה קטגוריה שקופה) וסוציולוגיה של האמונה (שבה האמונה אינה תופעה דתית בלבד), ומדגיש את ההיבטים הממוגדרים של התופעה והשלכותיהם. כל אלה מתווים אפשרות ראשונית למחשבה תיאולוגית יהודית פוסט-חילונית ופמיניסטית בישראל.