רעם היופי

"על ברדיצ´בסקי אני יכול לדבר כמו שמדברים על קרוב רחוק; נאמר - על דוד שלא זכיתי להכירו אישית, מפני שהוא נפטר כשמונה-עשרה שנים לפני שנולדתי. אני קורא את סיפוריו בסקרנות, בכבוד ובתימהון, ובשעת הקריאה איזו פעימה ´גנטית´ בתוכי מעידה על הקרבה הרחוקה". עמוס עוז "הוא, לדעתי, אחר מגדולי סופרי העולם במאה העשרים, ואחד משני גדולי הפרוזה העברית, לצדו של י.ח ברנר... סגנונו של ברדיצ´בסקי הוא מוסיקה צרופה, ומשפט אחד מתוך סיפוריו מכריע תשעים קילו של הספרות הישראלית העכשווית". פנחס שדה "אני מרגיש כמי שאביו הרוחני היה ברדיצ´בסקי". יורם קניוק חמשת הרומאנים הקצרים והסיפורים של מיכה יוסף ברדיצ´בסקי המובאים בספר זה - בנוסח מוער שהכין אבנר הולצמן - הם מבחר מאת אחד מענקי הפרוזה העברית. הסיפורים הללו, שנכתבו בין 1900 ל-1920 בעברית המרהיבה והמיוחדת של ברדיצ´בסקי, אנו פוגשים יהודים (ולא-יהודים) אחרים, שונים מאלה של נוסח מנדלי וממשיכיו. המציאות החברתית "המוכרת" של העיירות היהודיות היא כאן רק קרום דק, שמתחתיו מבעבעים פריצות-גדר ייצריות, אקסטזות אירוטיות, מסתורין ודמוניות, שסופם להוליך לתבוסות מרות. הדמויות חידתיות, האווירה ארכאית, וכוחות על-טבעיים וגורל גזור מראש הם יד כבדה על הדמויות כל הימים. "הוי כישופי אשה...רעם היופי..." - היסוד המחבר את הסיפורים הוא סגידה ליופי מרעיש ומהפנט של אשה המופיעה בהוד יופיה ומפלחת את הלבבות. ההיקסמות המוחלטת ממנה, בין בגרסתה המלאכית ובין בגרסתה המינית, היא הערך היחיד הבלתי-נפגם בעולמו הרומנטי המורכב ורב-הייחוד של ברדיצ´בסקי. בפרוזה האחרת שלו התווה ברדיצ´בסקי לספרות העברית מסלול אלטרנטיבי, שבלעדיו לא יתוארו ברנר, גנסין, שופמן, פוגל, ועד פנחס שדה ויורם קניוק, ובמיוחד עמוס עוז, ממשיכו המובהק ביותר.