עיר פרזות

עִיר פְּרָזוֹתפְּרוּצָה לְכָל עֵבֶר לְלֹא אֲחִיזָה שֶׁל מַמָּשׁנְדוּדִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתָהּאֲנָשִׁים שֶׁיּוֹמָם עָמָל וָפֶרֶךְ שֶׁכָּל מְאוֹדָם הָיָה לְנַשֵּׁק אֶת הָאֲדָמָהוְהָאֲדָמָה הִתְרַחֲקָה מֵהֶם תְּלוּשִׁים וּנְטוּשִׁים בְּתוֹךְ חֲלוֹם שָׁבוּרבספר זה נוגע המשורר ארז ביטון בהווייתם של האנשים התלושים והעזובים, בני הדור הראשון והשני של הבאים לעיר, לבתים הריקים מן המלחמה.בחלק הראשון, "בית הקברות הישן", משרטט המשורר דמויות של עולים מהדור הראשון, אלה שהשאירו מאחוריהם את עברם ומזכרות מורשתם.בחלק השני, "בית הקברות החדש", נוגע המשורר בדמויות של בני הדור השני, שחייהם הפכו טלאי על טלאי, טשטוש בין מציאות לבדיה.ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע"ה (2015).בספריו הראשונים "מנחה מרוקאית" ו"ספר הנענע" נתן ארז ביטון ביטוי נוקב לכאב הדור הראשון והשני של העולים מארצות המזרח והמגרב ופרץ את הדרך ללגיטמציה להוויה המזרחית בשירה העברית ולהתייחסות למשבר הזהותי של אוכלוסיות שלמות.בספריו "נופים חבושי עיניים" ו"בית הפסנתרים" נוגע המשורר בחוויית הכאב והבדידות של העיוורון בליריקה חשופה ומדויקת ובגעגוע לילד הרואה שהיה עד גיל 11. בספר "תפרים" קודח המשורר אל רובדי העומק של כאב הפציעה הקשה ב-19 בנובמבר 1951, ברחוב כ"ט בלוד שבה איבד את מאור עיניו.ספריו הקודמים: מנחה מרוקאית 1976ספר הנענע 1979ציפור בין יבשות 1989תמביסרת ציפור מרוקאית 2009נופים חבושי עיניים 2013בית הפסנתרים 2015אותות 2019העוברים על פני 2020תפרים 2022