פסק זמן

גִּילִי הִתְבּוֹנְנָה בַּנַּעֲרָה שֶׁבִּקְצֵה הַצִּיּוּר. הִיא יָשְׁבָה יְחֵפָה וְקָרְאָה. לְרֹאשָׁהּ הָיָה כּוֹבַע טֶמְבֶּל, וּמִמֶּנּוּ גָּלְשׁוּ שְׁתֵּי צַמּוֹת אֲרֻכּוֹת. לְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַם אַדִּיר, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הַדְּמוּיוֹת בַּתְּמוּנָה הִתְחִילוּ לָזוּז... צִיּוּר קִיר עֲנָק מְפָאֵר אֶת חֲדַר הָאֹכֶל בְּקִבּוּץ גַּן שְׁמוּאֵל, שֶׁאֵלָיו נוֹסַעַת גִּילִי בְּחֻפְשַׁת חֲנֻכָּה. גִּילִי עוֹמֶדֶת מוּלוֹ מֻקְסֶמֶת וּלְפֶתַע נִסְחֶפֶת אָחוֹרָה בַּזְּמַן אֶל יְמֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל רֵאשִׁית הַמְּדִינָה וְאֶל סִפּוּרוֹ הַנּוֹגֵעַ לַלֵּב שֶׁל אֵלִי, יֶלֶד חוּץ בַּקִּבּוּץ. בְּאֶמְצָעוּת סִפּוּר דִּמְיוֹנִי מְרַתֵּק מַזְמִינָה רוּת יִצְחָקִי אֶת הַיְּלָדִים לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ עוֹלָמָם שֶׁל בְּנֵי הַנֹּעַר בִּשְׁנוֹת הַ־50, כְּפִי שֶׁהוֹפִיעוּ בְּצִיּוּרָיו שֶׁל הָאָמָּן הַנּוֹדָע יוֹחָנָן סִימוֹן.