קוקוריקולום ויטה

עֶרֶב־עֶרֶב נִפְגָּשׁוֹת חַיּוֹת הַיַּעַר בִּמְאוּרַת הַשּׁוּעָל. שׁוּב וָשׁוּב הֵן נֶאֱלָצוֹת לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל קוּקוּרִיקוּלוּם עַל הַגּוֹל הַגָּדוֹל שֶׁהִבְקִיעַ בָּאַלִּיפוּת הָאַגָּדִית נֶגֶד נִבְחֶרֶת הַסְּנָאִים. אֲבָל חֲבֵרָיו הַחַיּוֹת לֹא מַאֲמִינִים לְסִפּוּרָיו. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד מוֹפִיעַ בַּמְּאוּרָה הַזְּאֵב הַנּוֹדָע צוּקִירֵלִי, וּמְגַלֶּה לְכֻלָּם אֵיךְ הַגּוֹל הַגָּדוֹל שֶׁל קוּקוּרִיקוּלוּם שִׁנָּה אֶת חַיָּיו. כִּי צַעַד קָטָן לְתַרְנְגוֹל הוּא לִפְעָמִים צַעַד גָּדוֹל לִזְאֵבִים. קוֹבִּי נִיב הוּא סוֹפֵר, מְבַקֵּר וְתַסְרִיטַאי, מְחַבְּרָם שֶׁל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל וּבָהֶם אַבָּא סַבָּבָּה, יוֹסֵף וְאֶחָיו וְסֵפֶר מְגֻחָךְ וּמִגְּדוֹלֵי הַסָּטִירִיקָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. אוֹלֶג מִילְשְׁטֵיְן הוּא מְעַצֵּב, מְאַיֵּר וּמַרְצֶה לְתִקְשֹׁרֶת חָזוּתִית. זֶהוּ סֵפֶר הַיְּלָדִים הָרִאשׁוֹן שֶׁאִיֵּר.