גורילה קרטון

בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּהּ, חַנָּה הָלְכָה לִישׁוֹן נוֹרָא־נוֹרָא נִרְגֶּשֶׁת – הִיא בִּקְּשָׁה מֵאַבָּא שֶׁלָּהּ שֶׁיָּבִיא לָהּ גּוֹרִילָה! בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, חַנָּה הִתְעוֹרְרָה פִּתְאוֹם וְרָאֲתָה חֲבִילָה קְטַנָּה־קְטַנָּה מֻנַּחַת לָהּ בִּקְצֵה הַמִּטָּה. זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה גּוֹרִילָה, אֲבָל רַק גּוֹרִילָה־צַעֲצוּעַ. חַנָּה זָרְקָה אֶת הַגּוֹרִילָה לַפִּנָּה שֶׁבָּהּ הָיוּ מֻנָּחִים שְׁאַר הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּהּ, וְחָזְרָה לִישׁוֹן. בַּלַּיְלָה קָרָה מַשֶּׁהוּ מַדְהִים... אַנְתוֹנִי בְּרָאוּן הוּא מִגְּדוֹלֵי הַמְּאַיְּרִים בָּעוֹלָם. בֵּין סְפָרָיו שֶׁרָאוּ אוֹר בְּהוֹצָאַת מוֹדָן: ׳יָפָה הַקְּטַנָּה׳, ׳דֶּרֶךְ רְאִי הַקְּסָמִים׳, ׳אַבָּא שֶׁלִּי׳, וְ׳אִמָּא שֶׁלִּי׳