הבנות מאוחרות

כָּל הַמַּכּוֹת וְהַפְּגָעִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְהַכּוֹת בִּי אַךְ תָּעוּ בִּשְׁבִילָם וְאִבְּדוּ כִּוּוּנָם, אֶת מִי הֵם הִכּוּ? בְּמִי הֵם פָּגְעוּ? הַאִם הֵם יַחְדָּו, אֲסֻפָּה רַבַּת־כֹּבֶד, שָׁ נָה אַחַר שָׁנָה, רֹבֶד עַל רֹבֶד, מְצַפִּים בְּאֹרֶךְ רוּחַ לִפְגֹּשׁ אוֹתִי פָּנִים, בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ וּבְתֹם כָּל הַשָּׁנִים? ספרה של רות חשמן הוא אסופת שירים נוגעים, המזמינים את הקורא לאורך מסע החיים, שבהם משולבים שמחה, שלווה, בדידות, אובדן וצער. בחוכמה עמוקה, בכנות ובאומץ מלהטטת המשוררת במילים וחוקרת את נפש האדם. בשורותיה המתנגנות, שבהן כאב שזור בקבלת הדין, היא מציעה מידה של נחמה – ובעיקר אהבה. רות חשמן, בת 93, אם לשניים. מורה ומחנכת במקצועה, ניהלה במשך 23 שנה עסק להעתקות אור וכעת קוראת וכותבת.