המתנה המשלמת

כָּל לַיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, אֲנִי שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה וּמְדַמְיֵן אֶת הַמְּכוֹנִית שֶׁיִּקְנוּ לִי לַיּוֹמוּלֶדֶת. מְכוֹנִית מֵרוֹץ אֲדֻמָּה, עִם גַּלְגַּלִּים גְּדוֹלִים וּפַסִּים לְבָנִים בַּצְּדָדִים. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאֹהַד. לְאֹהַד יֵשׁ מִילְיוֹן צַעֲצוּעִים וְלִי אֵין כִּמְעַט. אֲבָל זֶה לֹא מַפְרִיעַ לִי בִּכְלָל. רַק עַל מְכוֹנִית מֵרוֹץ מִשֶּׁלִּי אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהַפְסִיק לַחְלֹם... סִפּוּר אוֹפְּטִימִי וּמְרַגֵּשׁ עַל הַפַּעַר בֵּין חֲלוֹם לִמְצִיאוּת וְעַל כּוֹחָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה לְגַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם -- מהכריכה האחורית