קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה

"פתיחתם של שווקים חדשים, זרים או מקומיים, וכן ההתפתחות הארגונית, מבית המלאכה והמפעל ועד הקונצרן ממחישים את אותו תהליך המחולל ללא הרף מהפכה מתוך המבנה הכלכלי פנימה, הורס ללא הרף את הישן, יוצר ללא הרף חדש. תהליך זה של הרס יצירתי הוא העובדה המהותית ביותר לגבי הקפיטליזם. ממנו הקפיטליזם עשוי, ובתוכו חי כל עסק קפיטליסטי" המאבק בין הקפיטליזם לסוציאליזם חורג הרבה משאלות של כלכלה: זהו ויכוח על טבע האדם, על האפשרות לתקנו, על מקומו של יצר התחרות, על תפקידה של המדינה בחייו של הפרט, על השוויון והיתכנותו ועל האיזון בין שוויון לחופש. מקום של כבוד בתולדות הדיון הזה שמור לספרו הקלאסי הגדול של יוזף שומפטר, שנכתב בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" מציע ניתוח מקורי לכל אחד משלושת המרכיבים של שמו. שומפטר מנסח קפיטליזם שבמרכזו היוזמה והדינמיות, ומעדכן את התפיסה הליברלית הקלאסית בהראותו מדוע שיווי משקל במשק אינו אפשרי ואינו רצוי. אך לא פחות מכך הוא מעמיק בסוציאליזם, שבימים ההם נמצא בתנופה פוליטית ברחבי העולם. שומפטר מגיע למסקנה שהקפיטליזם יפנה את מקומו לסוציאליזם בנסיבות פרדוקסליות: דווקא בגלל העושר והפנאי שהקפיטליזם מייצר. מתוך כך הוא מציע ניתוח מקורי למשנת מרקס, מראה כיצד ייתכן סוציאליזם דמוקרטי, ומציע הגדרה מחודשת ונטולת-אשליות לדמוקרטיה. כיצד תוכל הדמוקרטיה, שהתפתחה בחסות הקפיטליזם, להתקיים במשטר סוציאליסטי? מדוע תחזיתו של שומפטר על ניצחון הסוציאליזם עודה רלוונטית? למה נוטים אינטלקטואלים לנשוך את היד הקפיטליסטית שמאכילה אותם? ועל מה מבוסס עיקרון "ההרס היצירתי" הקפיטליסטי המזוהה עם שומפטר? יוזף שומפטר נולד בשנת 1883, וכבר בשנות העשרים לחייו שימש פרופסור לאנתרופולוגיה ולכלכלה. הוא כיהן לזמן קצר כשר האוצר של הראשון של אוסטריה שלאחר התפרקות האימפריה. ב־1932 הסתלק מאירופה המידרדרת אל הנאציזם והטוטליטריות, והיגר לארצות הברית; עד פטירתו ב־1950 לימד כלכלה באוניברסיטת הרווארד. שומפטר נחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים. בין ספריו המרכזיים האחרים: "תאוריה של התפתחות כלכלית", "מחזורי עסקים" והכרך עב הכרס "היסטוריה של ניתוח כלכלי" שיצא לאור לאחר מותו. -- מאתר ההוצאה.