קסם ואושר

אומרים כי קשה לאדם לשחזר את ההתפעלות המאפיינת את הקריאות הראשונות בספרים של תקופת הילדות. ומדוע? משום שהיקסמות חד פעמית זו אשליה ביסודה. היא נובעת מהעובדה כי עבור ילדים, בקסם ובחוסר-המובנות טמונים יופי ומשיכה; הצמא לדעת ולהתפתח מושך אותם לתור אחר הבלתי מוסבר שבו מסתתר יופי מאגי מקורי וחד פעמי. בחלוף השנים, האדם הבוגר מאבד מן היופי המוחלט הקיים בטקסטים שנקראים בילדות, ומן החיים בכלל. מפרש את תחושת האובדן של האדם הבוגר בטקסט מכונן הנוגע בשאלה (המופלאה) והמפוקפקת: מדוע עצובים הילדים? מאין נובע העצב הילדי העמוק הפוקד אותם ברגעים מסוימים בשנות חייהם הראשונות? הטענה המרכזית של אגמבן המובאת בטקסט משמשת נקודת זינוק מרתקת למסה: הילדים עצובים משום שהם מגלים שהקסם לא קיים. מרגע התפכחות מאכזב זה ואילך, הילד ההולך וגדל מבלה את מרבית חייו בדכדוך קיומי אמנם, אך לפחות הוא רשאי לפנטז ולחפש אחר אותו קסם אבוד.