מרק אבנים

מָה גּוֹרֵם אשֶׁר לָאָדָם? שְׁלוֹשָׁה נַוָּדִים מַגִּיעִים אֶל כְּפָר קָטָן שֶׁאֲנָשָׁיו חַשְׁדָנִים וּמְסֻגָּרִים. 
יָמִים קָשִׁים עָבְרוּ עַל אַנְשֵׁי הַכְּפָר, וְעַכְשָׁו הֵם אֵינָם מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה וְאֵינָם מַסְבִּירִים פָּנִים לְאוֹרְחִים. אֲבָל כְּשֶׁהַנַּוָּדִים, בְּחָכְמָתָם, מְפַתִּים אוֹתָם לְהָכִין יַחַד מָרָק מֵאֲבָנִים, מְגַלִּים אַנְשֵׁי הַכְּפָר שֶׁלָּתֵת זֶה גַּם לְקַבֵּל, וְשֶׁלִּהְיוֹת מְאֻשָּׁר זֶה פָּשׁוּט — מַמָּשׁ כְּמוֹ לְהָכִין מְרַק אֲבָנִים! ג´וֹן ג´ מוּת´, יוֹצֵר רַב־הַמֶּכֶר שְׁלוֹשׁ הַשְּׁאֵלוֹת, מְשַׁלֵּב אֶת אַהֲבָתוֹ 
לְזֶן בּוּדְהִיזְם וּלְתַרְבּוּת הַמִּזְרָח בְּעִבּוּד מְקוֹרִי לְמַעֲשִׂיָּה עֲמָמִית מֻכֶּרֶת, שֶׁמְּהַלֶּלֶת אֶת כּוֹחָהּ שֶׁל הַנְּדִיבוּת.