להביט במאכלת

כיצד מצלמים הלם קרב? באיזו דרך מתעדים זיכרונות שמשתקים את בעליהם?אילו דימויים יכולים לייצג את ריח הדם הלופת לפתע את קנה הנשימה, שנים לאחרשהסתיימה המלחמה? מאיזה מרחק נכון לצלם את מי שנמצא ממש מולנו ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים, ליד החווה הסינית? להביט במאכלת עוסק בהלם הקרב של חיילים ישראלים כפי שהוא מיוצג בקולנועהתיעודי הישראלי. במסע שמשלב אמנות, היסטוריה, מיתולוגיה ופסיכולוגיה נחשףלפנינו עולם מסועף של עשרות סרטי תעודה העוסקים בהלומי קרב, אשר יצאולאקרנים בישראל בשנים 2020-1988, ומתמודדים עם שאלות חברתיות, אתיות,פסיכואנליטיות ואסתטיות הכרוכות בצילום לוחמים שחזרו משדה הקרב. טלטלת הקרבות וקִרבת המוות כמעט אינן מניחות מילים או דימויים הולמים.הספרחוקר כיצד למרות זאת יוצרי הקולנוע התיעודי בישראל מישירים מבט אל הפצע הסמוישל המלחמה, מנסים להשליט סדר אסתטי בממשי הטראומטיוליצור מראות וצליליםשיתארו את מה שכּׄה קשה לתאר. זהו סיפורם של סרטים ייחודיים ומכאיבים, אשר מעצבים את זהותנו ומשרטטיםאתגבולות האֵבל והזיכרון, החולשה והחוסן של החברה הישראלית. על אף הרצוןלחמוקולהסיט את המבט, סרטים אלה קוראים לנו להתבונן בנפגעים, לשמוע אתעדויותיהםולחתור לתיקון.