במבט לאחור

כשחזרנו הביתה אחרי הפגישה, היה שאול מלא סיפוק "אפשר להתחיל להכין עוגות", אמר והתיישב על הספה כאילו הוא מצביא שחוזר מניצחון בקרב. זה הרגיז אותי מאד. "שאול". דברתי קצת כמו מורה חמורת סבר, "אמרתי ברורות שהיו תקופות שהיא הייתה קצת עצובה והיה לה קשה, ואפילו שלחנו אותה להיעזר". הוריו של נח דווקא שמחו לשמוע."גם אני שילמתי לאברך רציני שילמד עם נח", אמר אביו של נח, "יש לו ראש מצוין". "אני תמיד אומרת מה' אישה לאיש", חזרה ציפורה להגיגיה, "תראו כמה דברים דומים אנחנו מוצאים כאן אצל בחור ובחורה שגדלו במשפחות שונות ובערים אחרות". שאול ואני החלפנו מבטים. ההורים של נח לא ראו את ההבדל בין הפסיכולוגית שאצלה בקרה מינדיק קרוב לשנתיים לבין האברך שהצמידו לנח שיקדם אותו בלימוד... "אמרנו הכל..." עניתי לאט, חושבת על מילותיי, "כלומר אתה באמת אמרת הכל, אבל הם לא הבינו כלום". "תקשיבי היטב", אמר שאול וחבש את כובעו, "אם את מתעקשת לארס את מינדי עם בחור בעייתי בגוף ובנפש, שבי ותסבירי בהרחבה בליווי מצגות את כל מה שאת רוצה. אולי אנחנו גם צריכים לממן להם אברך פרטי שיסביר להם..." זהבה חיתנה כבר את כל ילדיה, וממקומה החדש, יחד עם חברתה האלמנה יוכבד, היא צופה על החיים במבט לאחור. מבין השורות עולות דילמות של הורות, נחת ומעורבות הורית: התלבטויות חברתיות - לא רק בגיל העשרה: סוגיות כמו מתי נכון לתמוך ומתי להרפות, ובכלל, האם התקדמות בחיים היא נחלתם של צעירים בלבד? -- מהכריכה האחורית.