ביחד ולבד

שאול לזר הוא האויב הכי גדול של עצמו. אחרת מדוע לא התעורר לריאיון מפתח בקריירה שלו? אולי השעון באמת לא צלצל, כדבריו, ואולי כי באמצע הלילה, במקום לתפוס שינה טובה, רצוי נטולת חלומות, הוא טיפס על הגג השכן וכמעט נהרג. מגולל את ניסיונותיו של עיתונאי צעיר לשקם את חייו ואת כבודו המקצועי שהידרדרו לשפל חסר תקדים בגלל פעולה נמהרת אחת. במהלך שנה סוערת ורבת טלטלות נהפך הגיבור מחביבו של המו"ל ונער הפוסטר של העיתון למנהיג מאבק עובדים ייצרי שמעמיד במבחן את נאמנותו ואת ערכיו. מנגד, בבית, אשתו האהובה ליזה, שהמילה "סוציאליזם" מעוררת בה חלחלה, עושה לה חיל כיועצת משפטית ואשת סודו של אוליגרך ידוע. ואם לא די בכך, מנהל שאול מלחמה עיקשת גם בעצמו. אובססיות שונות ומשונות מפלחות את נפשו המיוסרת כמו ברקים בליל סערה, וסימנים משמים פוקדים עליו לבצע טקסים מפוקפקים.לעזרתו של שאול באים שניים. בקליניקה של ד"ר מארי אליאס נחשפת בפניו ילדותו על כל מוזרויותיה ופצעיה; ובהליכות המשותפות עם סבו, פרופ' יהושע לזר, פליט הסיקסטיז, הוא מקבל תשובות מפתיעות לשאלות הגדולות של הקיום. במהלך השנה רבת התהפוכות הגיבור עובר, אפוא, מעין "טיפול כפול" – אצל פסיכולוגית בכירה ואצל פילוסוף בדימוס – ומוצגות לו שתי פרספקטיבות מתחרות, ולעתים אף עוינות, לגבי אותן בעיות קיומיות ונפשיות.  מציג את אחורי הקלעים של עולם התקשורת ושל המאבק נטול הזוהר בכוחות ההון והשלטון, כפי שלא תוארו עד כה ברומן ישראלי. בשפה בהירה ושווה לכל נפש, ומתוך עמדה משועשעת ונטולת יומרות, כותב אייל דותן על הסוגיות הסבוכות ביותר של הקיום ומיטיב לשים את האצבע על המקומות הכואבים כדי לאבחנם אך גם לנסות לרפאם.זהו הרומן השני מפרי עטו של , מרצה לספרות ולאמנות באוניברסיטת תל אביב. ספרו הראשון, "עצם" (ידיעות ספרים, 2013), זכה בפרס "עם הספר" ולשבחים רבים ותורגם לאנגלית.