סוף הדרך ; האופרה הצפה : שני רומאנים

'האופרה הצפה', הרומאן הראשון של בארת', נכתב בתחילת 1955, בידי מחבר בן 24. בסוף אותה שנה נכתב בן-הזוג המשלים, הרומאן המהולל 'סוף הדרך'. בארת' נכנס שתי כניסות מרשימות אל פנתיאון הרומאן האמריקני. אלה שני רומאנים מלאי דמיון וברק, שנונים ומצחיקים (אף כי באחד מהם מוליכה הקומדיה בבירור לסוף טראגי), שאי-אפשר להניחם מן היד. בשניהם יש משולש "רומנטי", עם בעל ש"מעודד" את אשתו לבגוד בו; בשניהם עומדות במוקד שאלות על מעמדם של עקרונות, עקביות ונימוקים בהתנהגות האנושית; ובמרכז שניהם דמות שכולה קרנבל של מסיכות, משחקים והכרזות פרדוקסליות לעת-מצוא. אף שהם עומדים היטב בזכות עצמם, הקריאה בהם זה מול זה תצא נשכרת. מעמת את גיבור הסיפור, ג'ייקוב הורנר, שתמיד ניצב מול פוליפוניה של אלטרנטיבות, שלל ברירות שאפשר לנוע ביניהן בתזזית מסחררת, או להגיע מולן לקיפאון משתק - עם ג'ו, אדם המנסה לחיות באופן עקבי-לעילא, ברציונאליות מוחלטת. הצלע השלישית במשולש היא אשתו של ג'ו, שצריכה לבחור בין השניים. הוא יום אחד בחייו של עורך-דין, רווק מושבע, הולל ציניקן, קדוש ואימפוטנט, המחליט בבוקרו של היום להתאבד ולפוצץ יחד עמו את כל יקירי העיר, כולל ידידו הקרוב, אהובתו וספק-בתו.לחלק מן הקוראים תזדמן כאן, פשוט, קריאה מתרוננת בעלילות המבריקות. קוראים אחרים, או קוראות אחרות, יוכלו למצוא ברומאנים הללו ערעור רווי פרדוקסים על עצם מושג ה'אני' או ה'עצמי' האחדותי והמלוכד, כאחד המיתוסים התרבותיים המיושנים, ויחד עמו ערעור על תפיסת הסיבתיות העומדת בבסיסה הפשוט של כל עלילה.