מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל : מהכיבוש הערבי עד מלחמת העולם הראשונה (1914-640)

התנועה הלאומית הפלסטינית, ובתוכה הרשות הפלסטינית, שמה לה למטרה לשכתב את ההיסטוריה של ארץ ישראל. אנשיה טוענים השכם והערב שהערבים־ הפלסטינים הם למעשה האוכלוסייה הוותיקה של ארץ ישראל, "פלסטין" בפיהם, וליהודים אין כל זיקה לארץ. הגדיל לעשות פרופ' שלמה זנד, שאימץ את אחת האג'נדות הפלסטיניות וגרס כי הרומאים מעולם לא הגלו את היהודים לפני כאלפיים שנה, אך היהודים התאסלמו בתקופת הכיבוש הערבי־מוסלמי ולפיכך הפלסטינים הם צאצאי היהודים והארץ שייכת להם.האומנם הנתונים ההיסטוריים תומכים בתזה זו לגבי ארץ ישראל? מביא את ממצאי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי לגבי ההרכב האתני־דתי של אוכלוסיית ארץ ישראל לאורך השנים. חלקו השני, המובא כאן, עוסק בתקופה שממלחמת העולם הראשונה ועד קום המדינה (1948-1914). המחקרים והמסמכים המובאים בספר מחזקים את מסקנות החלק הראשון, הגורסות שאחוז משמעותי מערביי ארץ ישראל־פלשתינה (המגדירים עצמם כפלסטינים מבחינה לאומית) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לארץ מארצות ערב והאסלאם, תחילה בטפטוף אטי, ומשלהי המאה ה־19 ובתקופת המנדט במספרים גדלים והולכים. כוח המשיכה של פלשתינה נבע מהשקעות הון יהודיות ונוצריות ומהשקעות של ממשלת המנדט, שיצרו אפשרויות תעסוקה מגוונות ורמת חיים גבוהה מאלה שבארצות ערב והאסלאם. ד"ר רבקה שפק־ליסק מוכיחה שחיל הספר העבר־ירדני, שפטרל לאורך הגבולות עם ארצות ערב, קיבל הוראה מגבוה מממשלת המנדט הבריטי שלא להפריע למהגרים הערבים להיכנס לארץ, בה בשעה שאת העלייה היהודית הוא מנע במאמצים ניכרים. ההגירה הבלתי־חוקית הזאת התאפשרה אפוא בעידוד ובעצימת עין של השלטון הבריטי.חשיבותו של ספר זה טמונה בפרטים הקטנים ובעבודת הנמלים המחקרית שמספקת תמונה אמינה לגבי מה שהיה — ומה שלא היה — כאן, בארץ ישראל.ד"ר רבקה שפק־ליסק היא ילידת הארץ, בעלת תואר שני בתולדות עם ישראל ותואר דוקטור בהיסטוריה אמריקאית מהאוניברסיטה העברית. עסקה בחינוך ובניהול עד שפנתה למחקר ולהוראה באוניברסיטה. חלקו הראשון של מחקר זה ראה אור בשנת 2018 בהוצאת "ידיעות ספרים".