העוגות שעשו לי בית ספר

אוֹי! מוּס הַשּׁוֹקוֹלָד הִתְנַמֵּס, הָעוּגִיּוֹת הַפְּרִיכוֹת הִתְפָּרְכוּ, הַסֻּפְגָּנִיּוֹת הִתְכַּוְּצוּ לֶאֱכֹל... מֵאָז שֶׁהוּא תִּינוֹק... רַק לֶאֱכֹל... וְכָל הַיֶּתֶר – לִמּוּד קְרִיאָה... אֵיזוֹ קְרִיעָה! חֶשְׁבּוֹן – לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן. הַנְדָּסָה – בָּאסָה. הַמּוֹרָה נוֹאֶשֶׁת וְזָ’קוֹ מַשְׁלִים עִם מַצָּבוֹ. יוֹם אֶחָד רוֹאֶה זָ’קוֹ תְּמוּנָה שֶׁל עוּגִיּוֹת נִפְלָאוֹת! הֵן עוֹמְדוֹת לְשַׁנּוֹת לוֹ אֶת הַחַיִּים! בְּעֶזְרַת סַבָּא, שְׁנֵי חֲבֵרָיו, וּבְעִקָּר עִם הֲמוֹן סַקְרָנוּת וּנְחִישׁוּת, זָ’קוֹ הוֹפֵךְ לְאַלּוּף אֲפִיָּה וְגַם לְמֶלֶךְ הַכִּתָּה. הוּא סֵפֶר מָתוֹק שֶׁתִּבְלְעוּ בְּכֵּיף! אֶפְשָׁר לִלְמֹד וְגַם לֵהָנוֹת, לֵהָנוֹת וְגַם לִלְמֹד. זֶהוּ הַמּוֹטוֹ שֶׁל  , סוֹפֶרֶת, מוֹרָה, אִמָּא, חוֹבֶבֶת אֲפִיָּה וּמֻטְרֶפֶת עַל שׁוֹקוֹלָד. מִכָּל אֵלֶּה “אָפְתָה” אֶת סִפְרָהּ עֲטוּר הַפְּרָסִים . הַסֵּפֶר תֻּרְגַּם לְשָׂפוֹת רַבּוֹת וְנִכְלָל בַּתָּכְנִית הַלְּאֻמִּית בְּיַפָּן לְעִידוּד הַקְּרִיאָה.