כותרת משנה

הינו אוסף עשיר של כתבותיו של ארנסט המינגוויי – מתחילת דרכו כעתונאי צעיר, דרך התפתחותו ככתב זר והבשלתו לעתונאי מנוסה. באמצעות כתיבתו העתונאית מספק המינגוויי עדויות חיות לאירועים ודמויות שעיצבו את המאה העשרים. הוא כותב על האינפלציה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה ועל החיים באיטליה הפשיסטית, מצטרף לכוחות האנטי פשיסטיים במלחמת האזרחים בספרד, לנחתת אמריקאית בפלישת בעלות הברית לחופי נורמנדי, לגיחת הפצצה בריטית מעל שמי גרמניה והוא העתונאי האמריקאי הראשון שנכנס לפריז המשוחררת. כל זאת לצד תיאור חיי הבוהמה האמריקאית בפריז, מפגשים עם תיירים אמריקאיים בשוויצריה, מסעות דיג וציד בפלורידה, קובה ואפריקה.הקו המפריד בין כתיבתו העיתונאית של המינגוויי לכתיבתו הספרותית אינו חד. הוא גילה בכתיבתו הבנה בפוליטיקה ובכלכלה, ידע להגיע למידע ולנתח אותו, אבל כתיבתו היתה כתיבה יצירתית ולא דיווח יבש. גם אם לפעמים הקל ראש בנוגע לעובדות, המינגוויי נתן קול להשפעה הרגשית של האירועים ההיסטוריים על האנשים שלקחו בהם חלק, והתמונה הכללית שצייר  היתה מלאה, ברורה וצלולה. מכאן ניתן להבין מדוע כתיבתו העיתונאית המיוחדת של המינגוויי נתפסת עדיין כרעננה וחיונית. שינה את פניה של הפרוזה האנגלית יותר מכל סופר אחר במאה ה-20, ותרומה זו זיכתה אותו בשנת 1954 בפרס נובל לספרות. המינגוויי כתב משפטים קצרים, דקלרטיביים, ונודע כבעל סגנון תמציתי ונוקשה. הרומנים וזרח השמש (1926) והקץ לנשק (1929) ביססו מייד עם צאתם לאור את מעמדו כאחד ממאורות הספרות של המאה ה-20. המינגוויי חי בקרב קהילת הגולים האמריקאים בפריז בשנות ה-20 של המאה שעברה, לאחר שהספיק להיות עיתונאי ונהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה, ושם החל בקריירה ספרותית שהובילה אותו לתהילת עולם. המינגוויי היה חסיד נלהב של ציד ומלחמות-שוורים, וגיבוריו היו תמיד גברים ונשים אמיצים ונועזים שנשאו צלקות בלתי-נראות, הן פיזיות והן רגשיות. הוא כיסה כעיתונאי את מלחמת האזרחים בספרד ותיאר אותה ברומן המבריק למי צלצלו הפעמונים, ולאחר מכן כיסה את מלחמת העולם השנייה. הנובלה הקלאסית הזקן והים זיכתה אותו בפרס פוליצר לשנת 1953. המינגוויי מת באיידהו, ארה"ב, ב-1961.