אדם וסופי

אדם שלוסר, צלם עיתונות מצליח, שוכב בתרדמת לאחר שנמצא ירוי במחסן ירקות זנוח ביפו, ותודעתו מצלמת תמונות כמו במצלמה בלי פילם. לצדו, באותו מחסן, נמצא הרוג הרב זוהר מלאכי, חברו מימי המצור על בֵּירות, עבריין-לשעבר שחזר בתשובה.   מן ההווה של 2004, בין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, פושטת העלילה את שלוחותיה לעבר ולצדדים. המשטרה ממנה חוקר לא-שגרתי, חתרני, הכופר בלפיתה הפשטנית של סיבה ותוצאה; ולפיכך חובקת המסגרת של החקירה המשטרתית רומאן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות, "כאילו היֶרי הזה לא תָּחוּם בזמן, מקורו באיזו נקודה רחוקה בעבר, סיומו בכלל לא ברור, וכל קורבן הוא חשוד, וכל חשוד הוא קורבן".   נמצא כאן גם את סיפורה של סופי, אשתו-בנפרד של אדם, אף היא צלמת עיתונות מצליחה, המצלמת חדווֹת יומיומיות קטנות, בניגוד לאובססיה של אדם לצלם את המוות; את מנחם וארתור, ניצולי שואה, האבא וה"אמא" של אדם; ותמונות מילדות בכרם התימנים, עם אביה של סופי, מי שהיה המנקה של שדרות קרן-קיימת, ועם אמה, שלא הגשימה את חלומה להיות שחקנית; ולעלילה הכל-כך תל-אביבית נקלעים גם כלב מרוט-שיער, שהובא מן המצור על בירות ועדיין צופן את הטראומה שלו משם, ועשרות חתולים בעלי שמות יֶקיים, הממלאים דירה ברחוב שפינוזה ואולי משחיתים כתבי-יד לא-ידועים של קפקא...'אדם וסופי' הוא הרומאן השני של את הרומאן הראשון שלו, 'דופק' (2007), שלפה יהודית קציר כהבטחה גדולה מבין כתבי-יד שהגיעו בדואר, והוא ראה אור בסדרת "ספ" בעריכת דנה אולמרט, ונבחר על-ידי מוסף 'הארץ ספרים' כספר הביכורים של השנה (חבר השופטים: רונית מטלון, דרור משעני, דרור בורשטיין).