רצוף אהבה

ספרו של חושף תופעה מפתיעה בתלמוד הבבלי אשר טרם הוארה במחקר. רצפים של מימרות בשם חכם מסוים הם תופעה רווחת בסוגיות התלמוד, והם נתפסים בדרך כלל כאוסף טכני, שהמכנה המשותף שלו הוא שם אומרם בלבד. חוקר קבוצה מובחנת של קבצים בני שמונה מימרות (דווקא!) בשם חכמים ארץ-ישראלים ובבלים מדורות שונים ובתחומים שונים, ומגלה שקבצים אלה הם מלאכת מחשבת ערוכה ביד אומן. הם בנויים סביב נושא אחד, ומצטיינים במוטיבים ספרותיים עשירים כשרשור, סיגור, מבנה כיאסטי וחלוקה לצמדים או לרביעיות. עיטורים סגנוניים אלה משרתים היגדים רעיוניים רבי-עומק ויופי, ה"מטפסים" ממימרה למימרה ומגיעים לשיאם בסיום הקובץ. הספר מוסיף נדבך חשוב לחקר הסגנון והממד הרעיוני של התלמוד הבבלי.